מבצע חירם המהלך המשני

מבצע חירם נערך בשלב המבצעים הגדולים נגד צבא ההצלה הערבי בגליל העליון.

מבצע חירם נמשך כ-60 שעות בלבד, אלם נערכו במסגרתו קרבות במקומות רבים. בשל כך הוא מתואר כאן בשני אשכולות. אשכול זה מתייחס למאמץ הצבאי המשני. הקרבות שנערכו במסגרת המהלך המרכזי של מבצע חירם רוכזו בנפרד.

בשלב הקודם של מלחמת העצמאות, קרבות עשרת הימים, נערכו בחזית הצפון המבצעים דקל וברוש. קרבות שנערכו לאחר מבצעים אלה, לא שינו את שליטת הכוחות במרחב. בסיומם, ישראל שלטה על מורדות הגליל המערבי, על הגליל התחתון ועל הגליל המזרחי. השטח ההררי של מרכז הגליל נשאר עדיין בשליטת צבא ההצלה הערבי. במבצע חירם ביקשה ישראל לכבוש את הגליל העליון ולייצב את גבול המדינה על קו הגבול שהיתוו הבריטים בין ארץ ישראל לבין לבנון. 

הכוח הצבאי הישראלי במבצע חירם כלל ארבע חטיבות: חטיבת עודד בגליל המערבי, חטיבת גולני בגליל התחתון ובעמקים, חטיבה 7 בגליל המזרחי וחטיבת כרמלי באצבע הגליל. 

הכוח הצבאי הערבי כלל שלוש חטיבות של צבא ההצלה בפיקוד פאוזי קאוקג'י: חטיבת הירמוך השלישית בגליל המערבי, חטיבת הירמוך הראשונה בגליל התחתון וחטיבת הירמוך השנייה בגליל המזרחי. 

המהלך המשני של מבצע חירם נועד למנוע מצבא ההצלה לרכז את כוחותיו במקום אחד. במסגרתו תקפה חטיבת גולני מדרום באזור עילבון ומע'אר, וחטיבת כרמלי תקפה בצפון את עורף צבא ההצלה בשטח לבנון. במקביל, במהלך המרכזי, תקפו חטיבות 7 ועודד ממערב וממזרח, והשלימו את כיבוש הגליל העליון כשנפגשו בצומת סעסע. 

בסיום מבצע חירם נסוגו יחידות צבא ההצלה ללבנון, ומאוחר יותר התפזר צבא זה וחדל להתקיים. הסכם שביתת הנשק עם לבנון נחתם ב-23 במרץ 1949. צה"ל פינה את 14 הכפרים שנכבשו על ידו בתחום לבנון עד נהר הליטני, וצבא לבנון פינה את ראש הנקרה. קו הגבול (הקו הירוק) נקבע בהתאמה לקו הגבול מתקופת המנדט הבריטי.