מבצע גיס ומבצע אבק

אשכול זה כולל את הקרבות המקומיים שנערכו ברצועת הניתוק - כביש הרוחב בין מג'דל (אשקלון) לבית ג'וברין (כיום כביש 35) - נגד הצבא המצרי במהלך ההפוגה השנייה, עד מבצע יואב.

בשלב הקודם במלחמת העצמאות, שלב עשרת הימים, במסגרת מצבע מוות לפולש, הצליח צה"ל לכבוש את הכפרים חתה וכרתיה ששכנו לצד כביש הרוחב. אולם המצרים סללו דרך עוקפת מדרום ובכך חידשו את שליטתם לרוחב הארץ, בין מג'דל (אשקלון) לבית ג'וברין, והבטיחו את המשך הניתוק של הנגב ממרכז הארץ. 

ב-18 ביולי 1948 הוכרזה הפסקת אש והחלה תקופת ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות.

ממשלת ישראל חתמה על הסכם הפסקת האש, אולם לא השלימה עם ניתוק הדרום ושאפה לחבר את הנגב אל מרכז המדינה. שבוע אחרי תחילת ההפוגה ערכה ישראל את מבצע גיס, להעברת שיירת אספקה לנגב הנצור. צה"ל תקף באזור הכפרים פלוג'ה ועירק אל מנשיה (כיום - צומת פלוגות וקריית גת), אך המצרים בלמו את ההתקפה והנגב נותר נצור – אם כי שתי שיירות הצליחו בסוף חודש יולי ובאוגוסט לעבור דרומה, בשבילים דרך קווי המצרים. 

כדרך חלופית לאספקה היבשתית הוחלט ב-18 באוגוסט להכשיר שדה נחיתה למטוסי תובלה באזור רוחמה. המנחת ליד רוחמה נקרא "אבק", ומטוסים החלו להעביר אספקה לנגב. באוקטובר הוכשר מנחת נוסף ליד אורים, שנקרא אבק 2. 

בראשית חודש ספטמבר ניסו המצרים להשבית את פעולתו של מנחת אבק על ידי תפיסת משלטים מצפון לו. במהלך החודש הבא כבשו לוחמי חטיבת יפתח את המשלטים במרחב שמצפון לרוחמה, אל מול רצועת הניתוק המצרית. הקרבות הקשים בתקופה זו היו בחרבת מאחז (כיום מחלף מאחז על כביש 6). 

מבצע אבק התנהל במהלך כחודשיים מדי לילה, ובו הועברו לנגב עשרות טונות של ציוד אספקה בדרך האוויר.

בתיווך האו"ם החל בסוף 1948 משא ומתן מדיני לסיום המלחמה, במסגרתו הוצע שהנגב יהיה בשטח מדינה הערבית. כדי לסכל כוונה זאת תכננה ישראל את מבצע יואב, לפריצת הדרך לנגב.