אודות המבצע
אשכול זה כולל את הקרבות המקומיים שנערכו בחזית הצפון במהלך ההפוגה השנייה, עד מבצע חירם.
בשלב הקודם של מלחמת העצמאות, קרבות עשרת הימים, נערכו בחזית הצפון המבצעים דקל וברוש. בסיומם, ישראל שלטה על מורדות הגליל המערבי, על הגליל התחתון ועל הגליל המזרחי. השטח ההררי של מרכז הגליל נשאר עדיין בשליטת צבא ההצלה הערבי. ב-18 ביולי 1948 קיבלו שני הצדדים את הצעת האו"ם להפסקת אש. הוכרזה הפוגה שנייה לא מוגבלת בזמן, אך גם בחודשים הבאים הופרו לעתים ההסכמות ונמשכו תקריות האש בין הצדדים.
כוח צה"ל בחזית הצפון כלל את חטיבה 7 בגליל המערבי, חטיבת גולני בגליל התחתון וחטיבת כרמלי בגליל המזרחי ובאצבע הגליל.
הכוח הצבאי הערבי כלל שלוש חטיבות של צבא ההצלה בפיקוד פאוזי קאוקג'י: חטיבת הירמוך השלישית בגליל המערבי, חטיבת הירמוך הראשונה בגליל התחתון וחטיבת הירמוך השנייה בגליל המזרחי.
תקריות האש בצפון בתקופה זו היו מקומיות, ובהן ירי על תחבורה ופשיטות של כל אחד משני הצדדים על עמדות הצד השני. בעקבות תקריות אלו לא חל שינוי של ממש בקווי החזית.
על מנת להגיע להכרעה בחזית הצפון נערך ב-28 באוקטובר 1948 מבצע חירם.
כוח צה"ל בחזית הצפון במהלך ההפוגה השנייה
חטיבה 7 הוקמה במאי 1948, בעת תגבור הכוחות לקראת המלחמה על הדרך לירושלים. מפקדה הראשון היה שלמה שמיר. לחמה בחזית לטרון ובהמשך בגליל העליון.
חטיבת גולני, חטיבה 1, הוקמה ב-28 בפברואר 1948, לאחר פיצול החטיבה המרחבית לבנוני. מפקדה הראשון היה משה (מונטג) מן. החטיבה הופקדה על החזית הצפון מזרחית: הגליל המזרחי, עמק הירדן ואצבע הגליל.
חטיבת כרמלי, חטיבה 2, הוקמה בפברואר 1948, לאחר פיצול החטיבה המרחבית לבנוני. מפקדה הראשון היה משה כרמל. לחמה בחזית הצפון מערבית: הכרמל והגליל המערבי.