אודות המבצע
מבצע מוות לפולש נערך בשלב עשרת הימים כנגד הצבא המצרי באזור רצועת הניתוק – כביש הרוחב בין מג'דל (אשקלון) לבית ג'וברין (כיום כביש 35).
היה זה מבצע המשך למבצע אנ-פאר, שהסתיים ב-15 ביולי 1948.
במבצע מוות לפולש תקפה חטיבת גבעתי בפיקוד שמעון אבידן, בסיוע גדוד מחטיבה 8, במטרה להבקיע את המערך המצרי באזור בית עפה (כיום - יד נתן), חתה (כיום - אלומה) וכרתיה (ממערב למושב רווחה של היום). במקביל תקפה מדרום חטיבת הנגב, בפיקוד נחום שריג, את משלטי המצרים באזור חולקיאת וכוכבה (כיום - כוכב מיכאל).
התקפות אלה לא השיגו את מטרותיהן.
במקביל למהלך המרכזי נערכו פשיטות כנגד הצבא המצרי בגזרות נוספות - באסדוד (כיום - תל אשדוד) במערב, ובבית ג'וברין במזרח. גם פשיטות אלה לא הביאו לנסיגת המצרים.
עוד כלולים באשכול זה חמישה קרבות של חטיבת הנגב שנערכו כנגד המצרים בצפון הנגב (מחוץ לגזרת המבצע): בצומת ביר עסלוג' (כיום משאבי שדה), בצומת משמר הנגב ובמשלטים בצומת סעד.
בסופו של המבצע לא חל שינוי בעמדות הצדדים. הצבא המצרי המשיך להחזיק ברצועת הניתוק, והנגב נותר מנותק ממרכז הארץ. בשלב הבא של מלחמת העצמאות נערך בגזרה זאת מבצע גיס, ולאחריו מבצע יואב.
כוח צה"ל במבצע מוות לפולש
חטיבת גבעתי, חטיבה 5, הוקמה בדצמבר 1947 על בסיס כוחות ההגנה באזור תל אביב. מפקדה הראשון היה שמעון אבידן. לחמה בחזיתות המרכז והדרום.
חטיבת הפלמ"ח הנגב, חטיבה 12, הוקמה בינואר 1948 על בסיס כוחות הפלמ"ח שלחמו בנגב. מפקדה הראשון היה נחום שריג. החטיבה לחמה בחזית הדרום