מישור החוף הדרומי בחודשים הראשונים

באשכול זה מכונסים הקרבות שהתחוללו במישור החוף הדרומי בחודשי המלחמה הראשנים. 

מישור החוף הדרומי, במונחים הצבאיים של מלחמת העצמאות, הוא המרחב שמדרום לכביש בין תל אביב לירושלים (כיום - כביש 44), ועד הכביש בין מג'דל (אשקלון) לבית ג'וברין (כיום - כביש 35).

ההתיישבות היהודית במרחב התרכזה במושבות הוותיקות ראשון לציון, נס ציונה ורחובות. דרומה ומערבה משם היו כמה עשרות יישובים יהודים קטנים אשר היו תלויים לקיומם בקשר האספקה הרציף עם מרכז הארץ, בהם: ניצנים ששכנה על ציר החוף במערב, באר טוביה וכפר ורבורג, ששכנו לצד הדרך המרכזית לדרום, גת וגלאון ששכנו בגזרה המזרחית. הדרך הראשית אל יישובי הדרום עברה מרחובות אל גדרה ולבאר טוביה (כיום - כביש 40). משם עברה הדרך דרומה בקרבת קיבוץ נגבה (כיום - כביש 3 וכביש 232 עד צומת גבעתי).

בצד הערבי, עיקר האוכלוסייה התרכזה בחלק הצפוני של המרחב, בערים רמלה ולוד, ודרומה משם לאורך החוף ביבנה ובאסדוד (אשדוד). באזורים הפנימיים והדרומיים הייתה התיישבות ערבית דלילה יותר, כגון הכפרים קסטינה (צומת מלאכי) ופלוג'ה (צומת פלוגות).

עם פרוץ המלחמה התארגנה ההגנה על היישובים והדרכים במישור החוף הדרומי תחת מסגרת חטיבת גבעתי, חטיבת חיל השדה של ארגון ההגנה. 

הכוח הצבאי הערבי היה מורכב מתושבי היישובים במרחב, תחת הנהגת הוועד הערבי העליון. באזור המרכז - רמלה ולוד - היו גם כוחות מתנדבים ממדינות ערב, תחת הנהגת הוועדה הצבאית של הליגה הערבית. 

בחודשים הראשונים למלחמה הייתה הארץ תחת שלטון המנדט הבריטי, אשר פעל למנוע מהמקומיים - ערבים ויהודים כאחד - לפגוע במרותו. כאשר התלקחו קרבות באזורים השונים התערב הצבא הבריטי בניסיון להרגיע את הצדדים. 

מוקד הקרבות בחודשי המלחמה הראשונים במישור החוף הדרומי היה הצורך לשמור על מעבר חופשי בדרכים אל היישובים המבודדים.

בשלב הבא של המלחמה, שלב נטילת היוזמה, נערך במרחב זה מבצע ברק.