ירושלים, השכונות הדרומיות, בחודשים הראשונים

תקריות וקרבות בירושלים התנהלו בשלוש גזרות, המוצגות במאגר זה בנפרד. באשכול זה מכונסים הקרבות שהתחוללו בשכונות הדרומיות של ירושלים בחודשי המלחמה הראשנים.

ירושלים של שנת 1948 מנתה כ-100,000 תושבים יהודים וכ-60,000 תושבים ערבים. בין השכונות היהודיות לא היה רצף טריטוריאלי, והיה הכרח לעבור בשכונות בשליטה ערבית.

ירושלים העברית הייתה עיר מבודדת, שהייתה תלויה באספקה המגיעה אליה מתל אביב, בצינור המים (ממעיינות ראש העין) ובדרך היחידה לעיר, שעברה בשטחים בשליטה ערבית ונחסמה פעמים רבות.

הכוח הצבאי היהודי כלל כ-1,300 לוחמי ההגנה, מחטיבת חיל השדה עציוני ולוחמי פלמ"ח שאורגנו מאוחר יותר במסגרת חטיבת הראל. בנוסף פעלו בעיר הארגונים הפורשים: כ-180 לוחמי אצ"ל וכ-50 לוחמי לח"י, שעל פי רוב פעלו במנותק מארגון ההגנה.

הכוח הצבאי הערבי היה מורכב משני מקורות: כ-850 לוחמים מתושבי ירושלים, תחת הנהגת הוועד הערבי העליון, וכן כ-1,000 לוחמים מתנדבים מארצות ערב השונות, תחת הנהגת הוועדה הצבאית של הליגה הערבית.

בחודשים הראשונים למלחמה הייתה הארץ תחת שלטון המנדט הבריטי, אשר פעל למנוע מהמקומיים - ערבים ויהודים כאחד - לפגוע במרותו. כאשר התלקחו קרבות באזורים השונים התערב הצבא הבריטי בניסיון להרגיע את הצדדים.

עיקר המאבק בדרום העיר היה בשמירה על קשר עם השכונות היהודיות המבודדות: מקור חיים ותלפיות. ביניהן למרכז העיר הפרידו השכונות הערביות קטמון, בקעה ועוד.

הגזרות הנוספות של הקרבות בירושלים בחודשי המלחמה הראשונים: השכונות הצפוניות; מרכז העיר והעיר העתיקה.

בשלב הבא של המלחמה, שלב נטילת היזומה, נערכו בירושלים מבצע יבוסי ומבצע קילשון.