גבעה 86

אודות הקרב

גבעה (נ.ג.) 86 מצויה ברצועת עזה, מדרום לואדי א-סלקה [כיום כקילומטר ממערב למחסום כיסופים] ומצפון מזרח לח'אן יונס. הגבעה צפתה ממרחק של כשני קילומטרים על עורק התחבורה הראשי ברצועת עזה, כביש עזה-רפיח.

במסגרת מבצע 'חורב', שנועד למגר את הצבא המצרי בארץ ישראל, תוכנן שחטיבת גולני תיזום התקפות באזור רצועת עזה, ותסיח את הצבא המצרי מהכנות למהלך העיקרי, באזור עוג'ה אל חפיר, שתוכנן להתחיל כ-48 שעות לאחר מכן. בליל ה – 23/22 בדצמבר כוחות מגדוד 13 של חטיבת גולני תפסו את גבעה 86 ונערכו להגן עליה, תוך בלימה של מספר התקפות נגד מצריות.

עם שחר ה – 23 בדצמבר החלה התקפה מצרית על המשלט שכללה חי"ר, טנקים קלים וירי מרגמות. בגבעה התפתח קרב קשה, וחלק מהטנקים של האויב נפגעו ע"י מטולי פיאט של מגיני המשלט. הקרב נמשך במתכונת זו עד לשעה 14:30, כשמידי פעם אחד מהכלים המצריים הצליח לפרוץ לתוך המשלט ונפגע. בשלב זה היו למגנים פצועים רבים, מרביתם חובשים ומפעילי מטולי הפיאט. בהמשך הקרב ההפגזה הארטילרית על המשלט גברה, וסמוך אליו הופיעו ארבעה כלי רכב משוריינים נושאי להביור. בשלב זה רוב התחמושת אזלה, וחלק מהמקלעים הושבתו. למרות שנושאי הלהביור פגעו בחלק מהעמדות, לוחמי גדוד 13 הצליחו לפגוע באחד מהם ולהניס את השאר.

בהפוגה שנוצרה לאחר ההתקפה, ניסה כוח מפלוגה א' לצאת להתקפה כנגד הכוח המצרי שהתארגן לחידוש הלחימה, אך הבחין שהכוח המצרי עדיף בהרבה. לנוכח נפגעים רבים ומחסור בתחמושת,  הגדוד החל בנסיגה מהגבעה, שלוותה בירי מקלעים ומרגמות מגבעה 86 וגרמה לאבדות רבות.

בקרבות על גבעה 86 נהרגו 28 לוחמים

מקורות:

עציוני, ב', אילן ושלח: דרך הקרבות של חטיבת גולני, תל-אביב, 1959.

ברזנר, ע', ניצני השריון, תל-אביב, 1995.

נתוני קרב: גבעה 86
קרב במסגרת: מלחמת העצמאות
חזית: דרום
מרחב בארץ: רצועת עזה
תאריך: 23 בדצמבר 1948
שם מקום כיום: מצפון לחאן יונס ברצועת עזה
סוג קרב: הגנה

עדויות מהקרב

עדויות מאתר עמותת גדעון:

23 בדצמבר 1948, משלט 86. זר, לו היה מביט בחבורת החיילים שעמדו על הגבעה הסמוכה לוואדי בואכה כביש עזה-רפיח, היה ודאי תמה על המחזה המוזר. מסביב נורו קליעים מכל עבר, פגזים התפוצצו, ואילו חבורת החיילים, ובראשה קצין, עמדה על הגבעה הזעירה וכולם צעקו יחדיו: "גדוד 13 לא נשבר! גדוד 13 לא ייסוג!" "גדוד 13 לא נשבר! גדוד 13 לא ייסוג!" הקצין, עוזי פיינרמן, מפקד מחלקה בפלוגה ג', עמד על הגבעה בכניסה לוואדי, כדי לחסום מספר חיילים מהגדוד, שרצו לרדת לוואדי ולהימלט מהתופת שניחתה עליהם לאחר שאזלה להם התחמושת. השאר ניסו להיאחז בגבעה 86, להסיט אליהם את האש המצרית ובכך לסלול את הדרך דרומה לחטיבות של צה"ל...."

ישראל זמיר מספר מזיכרונותיו על הקרב בגבעה 86:

ידיעות אחרונות 26-6-2013

ראינו חיילים רצים אחוזי להבות עד שמישהו כיבה אותם בבוץ. פגז מצרי נפל ליד הרגל שלי ולמזלי לא נפגעתי. רצתי ארבעה קילומטר עם אדם על הגב. כשהגעתי צעקתי 'חברה הבאתי פצוע' והתעלפתי

דן לנס:

לקוח מאתר ארגון ההגנה

כל הזמן התחפרנו, בגשם של גשם ובגשם של פגזים וכדורים. מי שהרים ראש חטף. לא היינו בתנועה. לא בתזוזה. גל תוקף, נהדף, תוקף שנית, נהדף וכך בלי סוף. אף פעם לא הגיעו "לעליהום" ואז החלו לרכז שריון. ככל שעברו השעות גדל מספר הנפגעים. הגלים באו ונהדפו אבל המצרים הכינו לנו "הפתעות". כל פעם משהו אחר עלה עלינו. אחריהם הגיעו חיילים רגליים נושאי להביורים. מכה חדשה, בלתי צפויה, של כלי נשק שלא נתקלנו בו קודם.

תמונות

גבעה 86 | 

אתרי קרבות נוספים במבצע חורב גזרה צפונית

חיפוש חדש