מבצע חורב גזרה מרכזית

מבצע חורב נערך בשלב האחרון של מלחמת העצמאות נגד הצבא המצרי בצפון הנגב, ומטרתו הייתה לכבוש את המרחב עד קו הגבול המנדטורי בין מצרים לארץ ישראל (קו רפיח אילת).

באשכול זה מרוכזים הקרבות שנערכו בגזרה המרכזית של המבצע (כיום כביש 40). הקרבות שנערכו בגזרה הצפונית (כיום ברצועת עזה) מתוארים בנפרד.

בשלב זה של המלחמה, לאחר מבצע אסף, החזיקו המצרים בכביש החוף בין רפיח לבית חנון וכן בציר הנגב המרכזי (כיום כביש 40) בין עוג'ה (ניצנה) לעסלוג' (משאבי שדה). הכוח הצבאי המצרי כלל כ-10,000 חיילים. 

לצורך המבצע ריכז צה"ל כוח ובו חמש חטיבות:

חטיבת גולני וחטיבת הראל פעלו בגזרה הצפונית, בכביש החוף. חטיבת הנגב וחטיבה 8 פעלו בגזרה המרכזית (כביש עסלוג' - עוג'ה). חטיבת אלכסנדרוני פעלה נגד החטיבה המצרית שכותרה בכיס פלוג'ה, בקרבות שלאחר מבצע יואב. כן הוקם מטה מיוחד לתיאום עם חילות הים והאוויר שנטלו חלק במבצע.

בגזרה המרכזית של המבצע נכבשו עמדות המצרים לאורך הכביש לניצנה: משלטי הטמילה (כיום באזור אשלים), משלטי משרפה (כיום באזור שבטה) וב-27 בדצמבר 1948 נכבשה עוג'ה אל חפיר (ניצנה). בכך הגיע צה"ל אל קו הגבול המנדטורי בין מצרים לארץ ישראל. 

ביומיים הבאים תקף צה"ל בשטח סיני וכבש את קוסיימה, אבו עגילה וביר חסנה. אחרי פעולות אלה הפעילה מועצת הביטחון של האו"ם לחץ מדיני על ישראל, וצה"ל נסוג משטח סיני. 

בעקבות תבוסתם במבצע חורב נענו המצרים לקריאת המתווך מטעם או"ם לשיחות שביתת נשק עם ישראל. השיחות החלו ברודוס ב-12 בינואר 1949, וההסכם נחתם ב-24 בפברואר 1949. אחרי החתימה פונתה החטיבה המצרית מכיס פלוג'ה והכוחות המצרים מאזור חברון הוחזרו למצרים. לפי ההסכם הנגב נכלל בשטח מדינת ישראל בהתאם לקו הגבול המנדטורי, למעט רצועת עזה שנותרה בשליטת מצרים. 

ישראל השלימה את ההשתלטות על הר הנגב והרי אילת במבצע עובדה.