אודות המבצע
מבצע אסף נערך בשלב האחרון של מלחמת העצמאות כנגד הצבא המצרי בצפון הנגב. אשכול זה כולל את קרבות מבצע אסף וכן קרבות נוספים שנערכו באותה גזרה בחודש דצמבר 1948, עד מבצע חורב.
בעקבות מבצע יואב והקרבות שנערכו אחריו איבד הצבא המצרי את אחיזתו בצפון הנגב, וחטיבה מכוחותיו נותרה מכותרת בפלוג'ה (כיום צומת פלוגות). לפיכך ביקש הצבא המצרי, שמרכז כוחותיו היה בעזה, לכבוש את כביש עזה – באר שבע (כיום כביש 25) כדי לחדש את הקשר עם כוחותיו הנצורים בפלוג'ה.
בשלב הראשון תפסו יחידות הצבא המצרי מספר משלטים ממזרח לרצועת עזה (כיום בקו הכביש 232, בין רעים בצפון לגבולות בדרום).
לאור פעולת המצרים החליטה ישראל לצאת למבצע אסף. הוא נקרא לזכרו של אסף שכנאי, שנהרג בדצמבר 1947 בפעולת אבטחה של צינור המים ליישובי הנגב.
בסדרת קרבות החל מ-5 בדצמבר 1948 עד 7 בדצמבר תקפו חטיבה 8 וחטיבת גולני את עמדות המצרים, ואלה נסוגו חזרה לרצועת עזה.
בקרבות אלה עוצב קו הגבול בין ישראל לרצועת עזה שבשליטת מצרים.
למרות ההצלחה, המשיכו המצרים להחזיק בשטחים נרחבים בצפון הנגב, עליהם נערכו קרבות במסגרת מבצע חורב.
כוח צה"ל במבצע אסף
חטיבה 8, חטיבת הזקן, הוקמה במאי 1948, כחטיבת השיריון הראשונה של צה"ל. מפקדה הראשון היה יצחק שדה. לחמה בחזית המרכז ובנגב.
חטיבת גולני, חטיבה 1, הוקמה ב-28 בפברואר 1948, לאחר פיצול החטיבה המרחבית לבנוני. מפקדה הראשון היה משה (מונטג) מן. החטיבה הופקדה על החזית הצפון מזרחית: הגליל המזרחי, עמק הירדן ואצבע הגליל.