כרתיא (כיבוש)

כרתיא [כיום עיי קרתיה] היה כפר ערבי בחבל לכיש מדרום לכביש מג'דל [אשקלון] – חברון [כיום כביש 35], המצוי כארבעה קילומטרים ממזרח למבנה המשטרה הבריטית עיראק סווידאן [כיום מצודת יואב]. בחודש מאי הצבא המצרי תפס את הכפר והשתמש בו כחלק ממערך ההגנה שייצב בנגב, בניסיון לנתק את הנגב משטח המדינה היהודית. ב-15 ביולי פשט כוח מחטיבת גבעתי על הכפרים בית עפא וחתה, והטריד באש את המערך המצרי בכרתיא, הפשיטה הצליחה והכוחות חזרו לבסיסם. יומיים לאחר מכן, לקראת כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, צה"ל יזם את מבצע 'מוות לפולש', שנועד לתפוס חזקה במערך המצרי באזור בית עפא – חתה - כרתיא, לקראת פריצת הדרך לנגב, ולחסום את התנועה המצרית על כביש מג'דל--חברון. כיבוש כרתיה הוטל על גדוד הפשיטה המשוריין 89 ופלוגת חי"ר מגדוד 53, שתוכננה להתבסס בכפר לאחר תפיסתו. במקביל, תקפו כוחות נוספים את המערך המצרי לאורך כל הגזרה.

גדוד הפשיטה יצא משטחי הכינוס סמוך לשעה 22:00 בליל ה - 18/17, ובמהלך תנועתו ספג ירי. בשעה 1:00 נתקל בוואדי שהיה בלתי עביר לרכבי הגדוד, ובמשך שלוש שעות הוואדי הוכשר לתנועה. בשעה 4:00, הורה מפקד הגדוד, משה דיין, על הכלים שהספיקו לעבור את הוואדי (זחל"מים, משוריינים וג'יפים) להסתער על הכפר. הכפר נתפס לאחר התנגדות חלשה ובמהירות. בדיעבד התברר שבכפר לא היה כוח מצרי, אלא מקומיים בלבד. לאחר תפיסת הכפר גדוד הפשיטה עזב את הגזרה ופלוגת החי"ר מגדוד 53 התבססה בו. שעות בודדות לאחר מכן החלה מתקפת נגד מצרית עזה על כרתיא. במהלך כיבוש כרתיא נפגעו ארבעה זחל"מים, שני משוריינים וג'יפ.

מקורות

ברזנר, ע', ניצני השריון, תל-אביב, 1995.

איילון, א', חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, תל-אביב, 1963.