רמלה

רמלה הייתה עיר ערבית על הדרך הראשית מיפו לירושלים. במהלך מלחמת העצמאות לוד ורמלה שמשו מוקד לפעילות של כנופיות ערביות וצבא ההצלה, כנגד תחבורה והתיישבות יהודית באזור וכנגד כוחות המגן העבריים. העיר רמלה הותקפה מספר פעמים לאורך מלחמת העצמאות, בכלל זה באמצע מאי ע"י האצ"ל, חטיבת גבעתי וחיל האוויר. בהמשך חודש מאי התמקמו בעיר כוחות של הלגיון הערבי, בכדי לסייע להגנתה. כיבוש רמלה הוגדר כאחד מהיעדים העיקריים במבצע 'דני' לקראת פתיחת הדרך לירושלים.

בליל ה – 10/9 גדוד 42, בפיקודו של שמעיה בקנשטיין, מחטיבת קרייתי השתלט על בית חסן סלאמה, בקרבת רמלה ותפס עמדות ממערב לעיר, לקראת כיבושה בשלב מאוחר יותר. ב - 11 ביולי תקפו כוחות צה"ל את העיר לוד. בתוך כך, כוח מגדוד 89, בפיקודו של משה דיין, טעה בניווט והגיע לפאתי העיר רמלה, וחזר לעבר לוד. באותו הערב הוטל על גדוד 42 מחטיבת קרייתי לתקוף את העיר מכיוון מערב בבוקר ה-12 ביולי. במהלך הלילה כוחות הלגיון בעיר, ובתחנת המשטרה שבדרך לוד-רמלה, נסוגו לעבר בית-סירא.

סמוך לחצות צה"ל החל להפגיז את בתי העיר בארטילריה ובמקביל פיזר כרוזים בעיר וקרא לתושביה להיכנע. בבוקר למחרת החל משא ומתן עם נכבדי העיר על כניעתה. בשעה 6:30 – נכנס כוח מגדוד 42 לעיר, ולא נתקל בהתנגדות. בשעה 8:00 ניתנה הוראה להפסיק את האש, תושבי העיר נכנעו, והחלה סריקת בתי העיר ואיסוף נשקם. רוב תושבי העיר נטשו אותה במהלך המלחמה, וחלקם גורשו לאחר מבצע 'דני', בעיר נותרו מאות תושבים מוסלמים ונוצרים. מסוף שנת 1948 מדינת ישראל החלה ליישב בעיר יהודים.

מקורות:

אלחנן, א', בדרך אל העיר- מבצע "דני", יוני 1948, תל-אביב, 1976.

ברזנר, ע', ניצני השריון, תל-אביב, 1995.

קדיש, א', סלע, א' וגולן, א', כיבוש לוד, יולי 1948, תל-אביב, 2000.