לוד

לוד [אל ליד] הייתה עיר ערבית על הדרך הראשית מיפו לירושלים. במהלך מלחמת העצמאות לוד ורמלה שמשו מוקד לפעילות של כנופיות ערביות וצבא ההצלה, כנגד תחבורה, התיישבות יהודית באזור וכנגד כוחות המגן העבריים. באמצע מאי העיר לוד הותקפה ע"י האצ"ל, חטיבת גבעתי וחיל האוויר, ומאוחר יותר התמקמו בעיר כוחות של הלגיון הערבי, בכדי לסייע להגנתה. כיבוש לוד הוגדר כאחד מהיעדים העיקריים במבצע 'דני' לקראת פתיחת הדרך לירושלים.

ב-11 ביולי נערכו שתי התקפות על העיר לוד, שהצליחו לשבור את עיקר הגנתה, ולתפוס חלקים משטח העיר. יחד עם זאת, בעיר נותרו חיילי לגיון וכוחות ערביים מקומיים, והלחימה בתוך העיר נמשכה. בשעה 11:30, בבוקר ה – 12 ביולי, חדרו לעיר שלוש שריוניות ירדניות לאזור השוק, ופגעו בחיילי פלוגה א' מהגדוד השלישי של חטיבת יפתח, שעסקו בטיהור העיר.

שריוניות הלגיון עוררו את לחימתם של כוחות שונים בעיר, שהמשיכו בלחימה גם לאחר נסיגתן. מוקדי ההתנגדות העיקריים היו המסגד הקטן ובניין המשטרה. באותו יום ולמחרת כוחות צה"ל המשיכו בטיהור העיר, וחלק מתושביה גורשו. בליל ה-13/12 כוחות הלגיון נטשו את בניין המשטרה. במהלך כיבוש העיר ולאחריו נפוצו שמועות, ככל הנראה לא מבוססות, על טבח המוני בערביי לוד. בעיר נותרו מאות תושבים מוסלמים ונוצרים, ובשנות החמישים העיר קלטה תושבים יהודיים.

מקורות:

אלחנן, א', בדרך אל העיר- מבצע "דני", יוני 1948, תל-אביב, 1976.

ברזנר, ע', ניצני השריון, תל-אביב, 1995.

קדיש, א', סלע, א' וגולן, א', כיבוש לוד, יולי 1948, תל-אביב, 2000.