ירושלים, בית מנדלבאום

בית מנדלבאום היה בניין דירות, הסמוך לדרך הראשית שיצאה מירושלים לצפון (דרך שכם) במרכז שכונת מוסררה. הבית הפך להיות עמדה של ההגנה, שאפשרה תצפית וירי על הסביבה, ועם סיום המנדט, עמדה חשובה באחד ממוקדי הלחימה עם הלגיון הערבי.

בבוקר ה-16 ביולי הלגיון הערבי פתח במתקפה נוספת בגזרת שכונת מוסררה. הלגיון ניסה לכבוש את עמדות צה"ל לאורך הרחוב הראשי בשכונה, סנט פול [כיום שבטי ישראל] ואת השכונות העבריות בית ישראל ומאה שערים. ההתקפה הירדנית כללה משוריינים, חיילים רגלים וסיוע ארטילרי, ונמשכה לסירוגין לאורך שלושה ימים. רוב הקרבות היו סביב בית מנדלבאום במזרח השכונה. המבנה החליף ידיים מספר פעמים ופוצץ ע"י הלגיון הערבי. במהלך ימי הלחימה הלגיון הערבי לא הצליח לשפר את אחיזתו בשכונה, פרט לפיצוץ מספר עמדות של צה"ל. ב-19 ביולי נערכה ההתקפה הערבית האחרונה בגזרה זו, בה הלגיון הערבי הצליח שוב לכבוש את בית מנדלבאום, ולאחר מכן הוסג לאחור. בערב אותו יום הוכרזה הפסקת אש. בקרבות ה-16 – 19 ביולי נהרגו 19 לוחמים ו-24 נפצעו, ללגיון היו כ-60 הרוגים.  

לאחר תום הקרבות, שימשה הכיכר הקרובה לבית כמעבר הגבול בין ישראל וירדן, בירושלים, עד מלחמת ששת הימים, לאורך כ-19 שנה.

מקורות:

לוי (לויצה), י', תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986.