עכו

עכו הייתה עיר חוף ערבית בצפון הארץ, ודרכה עבר הכביש אל הישובים העבריים במערב הגליל. מתחילת מלחמת העצמאות התרחשו בעיר תקריות אלימות בין כוחות הגנה לערביי יפו, אנשי כנופיות וכוחות צבא ההצלה, וחלקים מהעיר הוטרדו באש ונתפסו באופן זמני ע"י לוחמי חטיבת כרמלי.

ב-14 במאי כוחות חטיבת כרמלי השתלטו על תל עכו [תל נפוליאון], ששלט על הכביש צפונה, ושימש כעמדת ירי ותצפית טובה לעבר עכו. באותה עת כוח האויב בעיר נאמד בכ-50 לוחמים מקומיים חמושים ברובים ובמספר מקלעים. ב-16 במאי הוחלט לכבוש את העיר, ולפתוח את הדרך למערב הגליל. כיבוש העיר הוטל על כוח תחת פיקוד גדוד 22 של חטיבת כרמלי, שכלל ארבע פלוגות חי"ר ומחלקת נשק מסייע.  

המתקפה נפתחה לקראת שחר ה-17 במאי לאחר ריכוך ארטילרי מגבעת נפוליאון על העיר. הכוח העיקרי תקף מצפון לעכו כלפי דרום, וכוח נוסף תקף ממזרח למערב. הלוחמים טיהרו בית אחר בית בעיר החדשה (מחוץ לחומות העיר העתיקה), תוך חילופי אש עם לוחמים מקומיים. לאחר טיהור רוב העיר, לוחמי כרמלי רוכזו בסמוך לבניין משטרת עכו, לצורך כיבושה. על המשטרה נורו פגזי פיאט, ובעקבות הירי, פרצה למשטרה פלוגה, בפיקוד אהרון אבנון, והשתלטה עליה. כיבוש העיר הושלם עם שחר ה-18 במאי, לאחר כניעת ערביי עכו העתיקה. בקרבות ה-18/17 על עכו נהרגו שמונה לוחמים מחטיבת כרמלי.

מקורות:

אשל, צ', חטיבת "כרמלי" במלחמת הקוממיות, תל-אביב, 1973.