שלב בלימת הפלישה

ביום שישי אחר הצהריים, ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), הכריז דוד בן-גוריון על עצמאותה של מדינת ישראל, ובאותו לילה תם השלטון הבריטי בארץ. למחרת, כתגובה להכרזה ובמטרה למנוע את מימושה, תקפו את ישראל צבאותיהן של חמש מדינות ערביות: מצרים, ירדן, עיראק, סוריה ולבנון. ארבעת השבועות שבין הכרזת העצמאות לבין ה'הפוגה הראשונה' (שראשיתה ב-10 ביוני 1948) היו הקשים ביותר בתולדות המפעל הציוני בארץ.

התקפת הצבאות הערבים איימה על קיומם של יישובי הספר העבריים הממוקמים על צירי הפלישה. מנירים ונגבה בנגב ועד כפר סאלד ומנרה בצפון, מיישובי גוש עציון במזרח ועד גזר במערב, נדרשו חברי היישובים להיערך להגנה על ביתם מפני הצבאות הערבים הסדירים.
הצבא הירדני תקף ממזרח, השתלט על אזור לטרון, ניתק את ירושלים העברית מהשפלה והעמידה במצור שאיים על יכולת עמידתה. הצבא העיראקי תקף את עמק בית שאן, והתכוון להמשיך לעבר עפולה אם תצלח התקפתו. הסורים תקפו דרך צמח, כשיעדיהם - טבריה והגליל התחתון. בסיוע צבא לבנון תקף 'צבא ההצלה' בפיקודו של קאוקג'י את מלכיה, חדר אל לב הגליל והשתלט על נצרת ושפה-עמר (כיום שפרעם).
על-פי התכנית המקורית של מפקדת צבאות ערב הוטל על המצרים לבצע בדרום פעולת הסחה בלבד, בעת ששאר הצבאות יתקפו דרך צפון הארץ וייפגשו בעפולה. צבא מצרים התקדם בשני ראשים: האחד מרפיח, לאורך ציר החוף לעבר תל אביב, והשני - מניצנה, דרך באר שבע וחברון, אל מבואות ירושלים.

היישובים בקווי החזית הפכו ליישובי 'קיפוד': אחרי פינוי האוכלוסייה הבלתי לוחמת אל העורף נותרו במקום אנשי היישובים, לוחמים ולוחמות שהדפו את ההתקפות והחזיקו את הנקודות, בסיוע היחידות המגויסות של היישוב היהודי. עשרות שנים של בניית כוח המגן היישובי בפיקוד מטה ה'הגנה' נתנו כעת את פריין: האימונים שקיבלו חברי היישובים, הנשק שנצבר, גיוס החטיבות, הארגון הארצי ומערכת הפיקוד - יחד עם נחישותם של החברים שלא לנטוש את ביתם - אפשרו את עמידתם של מרבית היישובים (פחות מעשרים יישובים נעזבו ונכבשו, בשישה מהם נישבו המגינים), ועצרו את תנופת ההתקדמות של הצבאות התוקפים בכל החזיתות.

הצבא הירדני נחל הצלחה ביישובי גוש עציון (כפר עציון, רבדים, עין צורים ומשואות יצחק) שנפלו, ובעטרות ונווה יעקב שפונו. גם הרובע היהודי נכבש, והר הצופים נותק מירושלים המערבית. קיבוץ גזר נכבש בידי הירדנים למשך כמה שעות (עד ששב ונכבש בידי כוחותינו) – אך המערכות על היישובים החלישו ובלמו את הכוח התוקף.
התקדמות הצבא העיראקי נבלמה במערכה על קיבוץ גשר. העיראקים נאלצו להסתפק בשליטתם באזור הערבי בשומרון. גם היישוב גאולים, שנכבש, שוחרר לאחר יום אחד. בצפון הצליחו הסורים לכבוש את היישובים מסדה ושער הגולן, אך אלה שוחררו תוך זמן קצר. את המושבה משמר הירדן הצליחו הסורים לכבוש וגם להחזיק בה. המאמץ הצבאי שנדרש לקרבות אלה ולמתקפה על דגניה ועין גב, שלא נכבשו, פגע ביכולת ההתקדמות של הכוחות הסורים ואפשר את בלימתם. המערכה על סג'רה סייעה לבלימת התקדמות 'צבא ההצלה' בגליל התחתון.
המערכות שניטשו על נירים, כפר דרום, יד מרדכי וניצנים בלמו את הטור המצרי בציר החוף, חרף העובדה ששלושת האחרונים נכבשו בידי המצרים. בציר המזרחי הגיעו המצרים עד מבואות ירושלים, וכאן נבלמו בקרבות העזים על רמת רחל. מאוחר יותר התישה את כוחם המערכה על נגבה.