מבצע בן נון א' ו-ב'

מבצע בן נון שנערך בשלב בלימת הפלישה נועד לכיבוש גבעות לטרון, החולשות על הכביש הראשי לירושלים. 

גבעות לטרון (כיום - פארק איילון באזור מחלף לטרון על כביש 1) שוכנות בין עמק איילון לבין הרי יהודה. הפסגה המערבית ברכס הגבעות, זאת שמעל מנזר לטרון, שלטה על צומת הדרכים בה נפגשו הכביש הראשי בין יפו לירושלים (כיום כביש 424 מרמלה ללטרון והמשכו בכביש 1 לכיוון שער הגיא) והכביש בין עזה לרמאללה (כיום כביש 3). הגבעות המזרחיות, שם שכן באותה העת הכפר הערבי דיר איוב, שולטות על הכביש לירושלים בקטע שבין לטרון לשער הגיא.

מרחב לטרון נכבש בלשב הקודם של המלחמה בידי חטיבת גבעתי במבצע מכבי, אולם יחידות החטיבה הועברו לחזית הדרום לתגבור הלוחמים כנגד הצבא המצרי, ולטרון נותרה ללא כוחות ישראלים.

הלגיון הערבי (צבא עבר הירדן) פלש לארץ ישראל לאחר מועד סיום המנדט הבריטי (15 במאי 1948) בכוח של שתי חטיבות, והתמקם ברובו בגזרת דרום השומרון. ב-18 במאי הגיעה פלוגה מהגדוד הרביעי של הלגיון ללטרון.

באותו יום עברה בלטרון שיירת אספקה בדרכה לירושלים, והיא שנתקלה לראשונה בכוח הלגיון. בימים הבאים תגברו הירדנים את כוחותיהם בלטרון, מבלי שהצד הישראלי גילה זאת. גדוד אחד התמקם במערב, בכפרים עמואס ולטרון ובתחנת המשטרה, וגדוד נוסף בגבעות המזרחיות, בכפרים ילו ודיר איוב. 

בצד הישראלי הובן כי נוכחות הלגיון הערבי בלטרון מחדשת את המצור על ירושלים, ועל כן הוחלט על התקפה חטיבתית לכיבוש הגבעות. המשימה הוטלה על חטיבה 7, חטיבה שזה עתה הוקמה כחטיבת עתודה מטכ"לית. החטיבה הורכבה מפלוגות שהועברו אליה מחטיבות צה"ל הוותיקות (חטיבות ההגנה) וכן ממתגייסים חדשים, חלקם עולים שהגיעו לארץ במהלך חודשי המלחמה הראשונים.

מבצע בן נון כלל התקפה חזיתית בשתי זרועות: ב-25 במאי 1948 גדוד מחטיבת אלכסנדרוני תקף מגבעה 200 (כיום - קיבוץ נחשון) לעבר מנזר לטרון, וגדוד מחטיבה 7 נועד לתקוף במזרח, לכיוון גבעות דיר איוב. שתי ההתקפות נבלמו והכוחות נסוגו בנפגעים רבים.

כבר למחרת הוחלט על ביצוע חוזר של המבצע, לאחר שהכוחות הוחלפו. תכנית ההתקפה הייתה דומה, ושני הגדודים (מחטיבות גבעתי ו-7) הצליחו להיאחז ביעדים: במשטרת לטרון במערב ובדיר איוב שבמזרח. אולם הכוח הירדני היה עדיף, ולאחר קרבות קשים נסוגו כוחות צה"ל.

לטרון נותרה בשליטת צבא ירדן, וצה"ל נערך לביצוע התקפה נוספת שנקראה מבצע יורם.