אודות הקרב
הר ציון היה מתחם כנסיות ומנזרים מדרום מערב מחוץ לחומות העיר העתיקה, בסמוך לשער ציון. עם עזיבת הבריטים ב-13 במאי המתחם הוחזק בידי ערביים מקומיים, וחלק ממגדלי הבניינים שימשו כעמדות צלפים.
מה-13 במאי מצבו של הרובע היהודי בעיר העתיקה החל להידרדר, תחת מתקפות ערביות עזות. מלאי התחמושת עמד להיגמר, ונדרשה תגבורת בלוחמים, מזון, ופינוי פצועים. במהלך ה-16 במאי החלה התארגנות למשלוח תגבורת אל הרובע דרך פרצה בחומות סמוך למגדל דוד. לצורך כך תוכננה פעולה הסחה באזור הר ציון, שבמהלכה המתחם ייכבש, במידת האפשר. לפעולה בהר ציון הוקצו חמש מחלקות מהגדוד הרביעי של הראל, בפיקוד עוזי נרקיס. הלוחמים כולם היו מותשים עקב לחימה ממושכת ברחבי ירושלים.
הפעולה החלה בריכוך ירי מרגמות ונ"ט, ובשעה 23:00 פרצה פלוגה א', בפיקוד אורי בן ארי, למתחם מכיוון שכונת ימין משה, והחלה לטהר את המנזרים. בעקבותיה נכנסו למתחם כוחות נוספים והשתתפו במלאכת הטיהור, שהסתיימה בשעות הצהריים של ה-18 במאי. הכוחות הבחינו, בשונה משאר שערי העיר העתיקה, ששער ציון אינו תחת שמירה או חסימה, וניתן לפרוץ דרכו אל העיר העתיקה. לכאורה, הייתה בידי כוחות ההגנה הזדמנות טובה לחבור ללוחמי הרובע למחרת, אך זו לא נוצלה כראוי. במהלך הקרבות על הר ציון נהרג לוחם אחד ואחד עשר נפצעו. בין ה-19 וה-27 במאי נערכו מספר ניסיונות נוספים של הגדוד הרביעי לכבוש את שער ציון כדי לחבור אל הרובע הנצור, כולם נכשלו.
מקורות
ארנוולד, מ', "פריצת הפלמ"ח לרובע היהודי בלילה שבין ה19-18 במאי, 1948" בתוך: עוזי נרקיס - דפים שנותרו על השולחן – קובץ לזכרו : פרקי זכרון ומחקר, ירושלים, 2000. עמ' 264-281.
בן-ארי, א', אחרי!, אור-יהודה, 1994.
בר-טוב, ח', דדו 48 שנה ועוד 20 יום, א', אור-יהודה, 2002.
לוי (לויצה), י', תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986.