לוביא

לוביה [כיום ח'רבת לוביה, סמוך לגבעת אבני] היה כפר ערבי בגליל התחתון, המצוי כשניים וחצי קילומטרים מצפון מזרח למושבה סג'רה [אילניה], על כביש נצרת - טבריה. הכפר נחשב כעוין ליהודים ולתושביו היה חלק במאבקים בין קהילתיים עם המושבה ובהטרדת התחבורה על הכביש לטבריה. בסוף מאי התעורר חשש מהתקדמות צבא ההצלה למרכז הגליל, ותקיפת סג'רה מהכפר לוביה. בתחילת יוני הוחלט כי גדוד 14 (דרור) של חטיבת גולני יתקוף את הכפר ויפתח את כביש טבריה הר-תבור לתנועה. הערכות המודיעין גרסו שבכפר מצויים מאות לוחמים ערביים מקומיים. הכוח הפושט כלל שני כוחות פלוגתיים מהגדודים 12 ו-14 ונשק מסייע, בנוסף לשיירה של שישה רכבים משוריינים שתוכננה להגיע מטבריה. ההתקפה תוכננה ע"י כוח החי"ר מדרום, וע"י השיירה המשוריינת מכיוון מזרח במקביל.

ההתקפה החלה בליל ה-9/8 ביוני. השיירה המשוריינת, בפיקודו של אפרים בן-נתן, הגיעה לשטחי ההערכות והחלה לתקוף את הכפר סמוך לשעה 5:00. השיירה נכנסה לפאתי הכפר וירתה לעבר בתיו. היא המשיכה להילחם עד השעה 9:00 כשחלק מלוחמיה נפצע מקליעים חודרי שריון ופונה לטבריה. בשעה 9:30 השיירה החלה לסגת, וספגה ירי מכוחות אויב שצלפו עליה מהגבעות מצפון לכביש. במהלך הנסיגה שניים מרכביה הושבתו לחלוטין.

פלוגת החי"ר הפורצת, בפיקודו של חיים לבקוב, יצאה מסג'רה והגיעה לשטחי ההערכות ב-4:30. בשלב זה החל ריכוך ארטילרי לא יעיל של מרגמות על הכפר, ולאחריו הפלוגה תקפה את הכפר מכיוון דרום מערב. הפלוגה הצליחה להיאחז בחלק המערבי של הכפר לאחר התנגדות, ונאחזה בו תוך הדיפת התקפות נגד, ונסיונות איגוף של האויב. במהלך היום נשלחה לפלוגה תגבורת, ובין הפלוגה לתושבי הכפר נערכו חילופי אש. בשעה 3:00 בליל ה – 10/9 – התברר שלא תהיה אפשרות לחדש את ההתקפה על הכפר, והכוח נסוג אל סג'רה. ב-11 ביוני הכפר לוביה נתפס ע"י צבא ההצלה ושימש אותו בהתקפותיו על סג'רה במהלך קרבות עשרת הימים. הכפר לוביה נתפס ב-18 ביולי לאחר נסיגת צבא ההצלה צפונה, נותר ללא תושבים וחרב.

מקורות:

ממט, ר', שלום על הרובים – סיפורם של חיימקה לבקוב וחבריו, תל-אביב, 1986.

עציוני, ב', אילן ושלח – דרך הקרבות של חטיבת גולני, תל-אביב, 1959.