רמלה

רמלה הייתה עיר ערבית על הדרך הראשית מיפו לירושלים. במהלך מלחמת העצמאות העיר שמשה כמוקד לפעילות של כנופיות ערביות וצבא ההצלה כנגד תחבורה והתיישבות יהודית באזור וכנגד כוחות המגן העבריים. מאמצע מאי 1948 העיר הוטרדה ע"י כוחות האצ"ל וחטיבת גבעתי בכדי לרתק כוחות אויב לעיר על מנת להקל על הניסיונות לפתיחת הדרך לירושלים. בתקופה זו האצ"ל הגיע להישגים מועטים במחיר אבדות כבדות. בתחילת יוני הוחלט להמשיך בהטרדת הערים הערביות רמלה ולוד, לקראת מבצע נוסף לפתיחת הדרך לירושלים, 'מבצע יורם'. בין ה-5 וה-7 ביוני, כוחות האצ"ל וחיילי קרייתי עסקו בסיורים, צליפות והטרדות של רמלה ולוד, חלקם בסיוע תותחים ומרגמות ובסיוע חיל האוויר.

בליל ה - 11/10, לקראת כניסת ההפוגה (הראשונה) לתוקף, כוח האצ"ל וגדוד 42 של חטיבת קרייתי ערכו התקפה נוספת על צפון מערב העיר. כוחות מגדוד 42 הטרידו את שכונת 'סכנת פאנוס' מבית הספר לקצינים. באותו זמן כוח של כשתי פלוגות מהאצ"ל ערך פשיטה על יעד בצפון רמלה שנקרא 'ברכת בינת אל כאפר'. בפעולה זו האצ"ל השתמש בניסיון קרבי שרכש בפעולותיו הקודמות בגזרה זו, ולמרות זאת הכוח הפושט התגלה בשעה 2:30, נכנס לחילופי אש עם כוחות מקומיים ונסוג עם שמונה פצועים.

רמלה נותרה בשליטה ערבית עד מבצע דני ביולי 1948.

מקורות:

איילון, א', חטיבת "גבעתי" במלחמת הקוממיות, תל-אביב, 1959. 

גשור, ב', "קרבות האצ"ל ברמלה במלחמת העצמאות", בתוך: עלי זית וחרב ט"ז, רמת-אפעל, 2016.