רמלה

רמלה הייתה עיר ערבית על הדרך הראשית מיפו לירושלים. במהלך מלחמת העצמאות העיר שמשה כמוקד לפעילות של כנופיות ערביות וצבא ההצלה כנגד תחבורה והתיישבות יהודית באזור וכנגד כוחות המגן העבריים. באמצע מאי 1948 הוטל על כוחות אצ"ל להטריד את העיר הערבית, ובכך לרתק כוחות אויב לעיר, ולהקל על הניסיונות לפתיחת הדרך לירושלים. במתקפה שנערכה   ב - 17/16 במאי, הצליח כוח אצ"ל לתפוס את בניין בית הספר לקצינים, ששימש כמפקדתו של חסן סלאמה.

לאחר תפיסת בית הספר, מאמצי האצ"ל התמקדו בחלקה הצפון מערבי של העיר, בניסיון לחצוץ בין הערים רמלה ולוד. ב-18 במאי ניסתה מחלקה, בפיקוד רפאל מזרחי, להשתלט על צומת דרכים ומסילת רכבת ('צומת המסילה') בצפון העיר, אך התקשתה למלא את משימתה ונסוגה. בליל ה-20/19 נערך ניסיון נוסף לכבוש את שכונת 'סכנת פאנוס' ואת 'צומת המסילה' בצפון מערב העיר, לקראת השתלטות על בניין משטרת רמלה. לפני המתקפה נערכו התקפות הסחה לעבר הישוב וילהלמה ו'המגדל הלבן' במערב העיר. בהתקפה זו כוח פלוגתי מוגבר, בפיקודו של רפאל מזרחי, תוכנן להשתלט על שכונת 'סכנת פאנוס' ובמקביל פלוגה נוספת, בפיקוד יהודה למפרט-אבידן, תוכננה להשתלט על צומת המסילה. שתי המתקפות כשלו לאחר שנתקלו בהתנגדות רבה לאור יום ונסוגו. במהלך הקרבות 13 מאנשי האצ"ל  נהרגו, בהם מפקד הפלוגה למפרט.

מקורות:

גשור, ב', "קרבות האצ"ל ברמלה במלחמת העצמאות", בתוך: עלי זית וחרב ט"ז, רמת-אפעל, 2016.