רמלה

רמלה הייתה עיר ערבית על הדרך הראשית מיפו לירושלים. במהלך מלחמת העצמאות העיר שמשה כמוקד לפעילות של כנופיות ערביות וצבא ההצלה כנגד תחבורה והתיישבות יהודית באזור וכנגד כוחות המגן העבריים. באמצע מאי 1948 הוטל על כוחות אצ"ל להטריד את העיר הערבית, ובכך לרתק כוחות אויב לרמלה, ולהקל על הניסיונות לפתיחת הדרך לירושלים. ב-16 במאי האצ"ל פתח במתקפה על רמלה. הכוח התוקף, בפיקודו של עמיחי פאגלין ('גדעון'), כלל כחמש פלוגות לוחמים מתוגברים במשוריינים ובנשק מסייע.

התקיפה כללה שני מאמצים. המאמץ העיקרי תוכנן כנגד מערך העמדות במערב העיר, בניין המשטרה ונקודה שולטת בשם 'המגדל הלבן'. במקביל, הוטל על כוח אחר לכבוש את בניין בית הספר לקצינים, שהיה בשימוש כמפקדתו של חסן סלאמה. הכוח שתקף את מערב העיר כלל ניסיון של מחלקה להשתלט על עמדות היקפיות במערב העיר, שנתקל בהתקפת נגד עזה ונסוג. כוח נוסף דו פלוגתי ניסה לכבוש את המגדל הלבן בחסות החשכה בליל ה-17/16, טעה בדרכו, נתקל באש אויב ונסוג. הכוח השני הצליח להשתלט על בית הספר, שבסביבותיו נערכו מספר קרבות בימים לאחר מכן. כוח האצ"ל החזיק במבנה עד ה-1 ביוני, אז נכבש חזרה ע"י כוח מהלגיון הערבי וערביי רמלה. במהלך ה-16 וה-17 במאי נהרגו כ-20 מלוחמי האצ"ל.

מקורות:

גשור, ב', "קרבות האצ"ל ברמלה במלחמת העצמאות", בתוך: עלי זית וחרב ט"ז, רמת-אפעל, 2016.