נירים

נירים [במקור 'דנגור', כיום הישוב סופה] היה קיבוץ ספר עברי בדרום מישור החוף, שהוקם בשנת 1946 כחלק מ-11 הנקודות בנגב. הקיבוץ מצוי [בסוף מלחמת העצמאות הקיבוץ ננטש והוקם מחדש במקום אחר] כ-10 קילומטרים מדרום מזרח לרפיח.

לפנות שחר ה-15 במאי נפתחה הפגזה ארטילרית על הקיבוץ, ובחסותה התקרבו גדוד חי"ר מצרי מתוגבר בכ-20 כלי רכב משוריינים, וכוחות סיוע ארטילריים. עיקר ההתקפה נערכה מכיוון צפון מערב. בין מגני הישוב לכוח התוקף החלו חילופי ירי, כשמשורייני האויב הגיעו למרחק של עשרות מטרים מגדרות הישוב. בשעה 12:30 הכוח המצרי החל בנסיגה והתפזר לאחר כשעה. בשעה 15:00 חודשה ההפגזה הארטילרית על הישוב. במהלך הקרב נהרגו שבעה ממגני הקיבוץ, וחמישה נפצעו. כל מבני הישוב נהרסו. לאחר המתקפה נתלה שלט בחורבות צריף חדר האוכל לציון הניצחון "לא הטנק ינצח כי אם האדם". בשבוע שלאחר מכן הקיבוץ ספג מפעם לפעם אש ארטילרית.

מקורות

גיטר, ר' (עורך), חמישים השנים הראשונות: 1996-1946 יובל קיבוץ נירים, קיבוץ דליה, 1997.

כהן, א', כהן, מ', ומנדלסון, מ', חטיבת הנגב במלחמת העצמאות, הוצאה עצמית, 2011.

מידע ניתן למצוא באתר קיבוץ נירים,  ובעמוד פיסבוק של "בית המגן" – חדר זיכרון ותצוגת נשק בקיבוץ נירים.