גוש עציון, המנזר

גוש עציון היה קבוצה של ארבעה ישובים יהודיים (כפר עציון, עין צורים, רבדים ומשואות יצחק) בלב שטח ערבי מדרום לירושלים. הגוש היה במרחק כ-18 ק"מ מצפון לחברון ו-8 ק"מ מדרום לבית לחם. מתחילת מלחמת העצמאות גוש הישובים היה תחת מצור, ונזקק למשלוח שיירות ממוגנות של אספקה, תחמושת ותגבורת לוחמים.  לפנות בוקר ה-12 במאי נפתחה התקפה על גוש עציון על מנת לפתוח לתנועה את הכביש הסמוך אליו, ששותק בירי מגני גוש עציון. היה זה כשבוע לאחר ההתקפה הקודמת על הגוש, בה  נהרגו ונפצעו 40 ממגניו.

הכוח התוקף כלל שתי פלוגות חי"ר, 20 כלי רכב משוריינים, סוללת מרגמות 3 אינץ' של הלגיון ולוחמים בלתי סדירים מקומיים ושל צבא ההצלה. ההתקפה נפתחה בשעה 4:00 בירי מרגמות לעבר דרום מזרח הגוש, ולאחריו הותקפו משלטי 'הגבעה הרוסית', 'המנזר הרוסי' ו'חרבת סאוויר' [גבעת החי"ש]. אף שכוח פלמ"ח הצליח להדוף התקפה ישירה על כפר עציון, גלי ההתקפה הכריעו את 40 מגני המנזר והגבעה הרוסית, ובקרב נהרג מפקד הגוש, משה (מוש) זילברשמידט. במקביל התנהל קרב נוסף על ח'רבת סאוויר. המגנים הותקפו מהאגף ע"י משוריינים וכ-200 לוחמים בלתי סדירים, והמשלט נפל לאחר קרב שנמשך כארבע שעות. אבדות המגנים היו כבדות. במהלך יום הקרב, שנמשך מספר שעות לאחר כיבוש משלטים אלו, נהרגו 24 לוחמים ו-37 נפצעו. ההתקפה נמשכה למחרת.

מקורות:

גל-גלנדאור, ש', גוש עציון במלחמת העצמאות: 27.11.1947-14.5.1948 ט"ז כסלו – ה' אייר תש"ח, הוצאת המחבר, 2008.

לוי (לויצה), י', תשעה קבין: קרבות ירושלים במלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986.

קנוהל, ד' (עורך), גוש עציון במלחמתו, ירושלים, 1957.