נווה-יעקב/עטרות

נווה יעקב [כיום פסגת זאב צפון] ועטרות [כיום הכפר הערבי קלנדיה] היו שני ישובים מבודדים מצפון לירושלים, על כביש ירושלים - רמאללה. מתחילת מלחמת העצמאות התחבורה העברית לישובים אלו ספגה הטרדות תדירות, שהסבו הרוגים ופצועים. שני הישובים היו תחת מצור של כנופיות מקומיות ואנשי הג'יהאד הקדוש, שכלל גם התקפות מזדמנות על הישובים.

מתחילת אפריל כוחות המנדט הבריטי החלו לצמצם את נוכחותם בגזרת ירושלים ורמאללה, ובמקביל הלגיון הערבי הפך לפעיל יותר. ב-18 באפריל אנשי עטרות הבחינו ברכב משוריין עברי, שהיה חלק משיירת נבי דניאל ונלקח שלל בידי הלגיון הערבי, עובר ליד הישוב. מגני המושבה ירו עליו ופגעו בו ובנוסעיו, בהם נמצא גם לוחם בריטי בלבוש אזרחי. בעקבות הירי כוחות ערביים הקימו מחסום עם מוקשים על הכביש לעטרות ונווה יעקב בסמוך לכפר שועפאט, וכוח של הלגיון הערבי תקף את נווה יעקב.

המתקפה החלה בשעות אחר הצהריים, נמשכה מספר שעות וכללה ירי מרגמות ותקיפה של משוריינים נושאי תותח, וכוחות רגלים. במהלך הקרב נהרג לוחם הגנה אחד [אבא בצלאל] ותשעה נפצעו. תוך כדי הקרב, דוד שאלתיאל, מפקד ירושלים שלח למטה ההגנה בקשה לעזרה: "בהול. נווה-יעקב מותקפת קשה במרגמות ותותחים. משתתף גם הלגיון הערבי. אנו איננו יכולים לעזור להם במאומה. שלח אווירונים שיפציצו את התוקפים".  (מתוך: לוי (לויצה), י', תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986. עמ' 90)

מקורות:

אביזוהר, מ', מוריה בירושלים בתש"ח: גדוד החי"ש הראשון בקרבות ירושלים, לוד, 2002.

דנון, ר', "עטרות: מושב ראשון בהרי יהודה", בתוך: אריאל -כתב עת לידיעת ארץ ישראל 178-177, ירושלים, 2007.

לוי (לויצה), י', תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986.