ירושלים, קטמון

קטמון הייתה שכונה בעלת רוב ערבי אמיד, בדרום מערב ירושלים, כק"מ מצפון לשכונת מקור חיים. מתחילת מלחמת העצמאות, רוב תושבי השכונה נטשו אותה, ואת מקומם תפסו אנשי הג'יהאד הקדוש, וכוחות מתנדבים מצבא ההצלה. בתי השכונה שימשו להטרדה באש של בתי השכונות היהודיות בסביבה. מנגד, כוחות ההגנה, אצ"ל ולח"י ערכו בשכונה התקפות יזומות, פעולות גמול וחבלה, שהאיצו את נטישת התושבים. לקראת סוף אפריל, הגנת השכונה הערבית התרכזה בחלקה הדרומי, מנזר סן-סימון. כוח האויב כלל כ-130 לוחמי הג'יאהד הקדוש, בפיקודו של איברהים אבו דיה, כ-60 חיילי צבא ההצלה. בסמוך למנזר סן-סימון שהה גם כוח של הלגיון הערבי, שכלל שלוש שריוניות ומחלקת רגלים. סה"כ כ-300 לוחמים מתוגברים בנשק מסייע. 

בליל ה-27/26 באפריל ההגנה יזמה התקפה על שכונת קטמון על ידי הגדוד הרביעי של הפלמ"ח. התקפה זו אורגנה לפי ההערכה שבמנזר מחזיק כוח קטן בלתי מאורגן. ההתקפה לוותה בירי אש מסייעת מעמדות ההגנה בסמוך לשכונה. הכוח התוקף העיקרי, בפיקוד אליהו ('רעננה') סלע, שמנה שתי פלוגות מוקטנות, תקף מכיוון מערב בהתקפה חזיתית. שתי הפלוגות המוקטנות נתקלו באש מהחזית ומהאגפים, והתקדמותן נבלמה, כ-100 מטר מהמנזר. נוכח ההתנגדות, שהייתה שונה מההערכות הראשוניות, הכוח נסוג עם פצוע אחד.

התקפה נוספת על השכונה נערכה ב-30 באפריל.

מקורות

לוי, י', תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986.

קדיש, א', וארנוולד, מ', קרבות יבוסי, תל-אביב, 2008.