מבצע חמץ וכיבוש יפו

מבצע חמץ נערך במסגרת תכנית ד' של ארגון ההגנה במרחב שממזרח ומדרום לתל אביב. מטרתו הייתה השתלטות על גוש דן וכיבוש הכפרים הערבים במרחב, בהם סלמה (כיום שכונת סלמה) ויאזור (אזור) הקרובים ליפו, וכן כפר ענה (כיום בשטח אור יהודה) ובית דג'ן (בית דגן) המרוחקים יותר. כמו כן, כלל המבצע השתלטות על מחנות הצבא הבריטי בתל ליטווינסקי (כיום - מחנה תל השומר). השיקול היה שעם כיבוש הכפרים תישאר יפו הערבית נצורה ומבודדת, והדבר יביא לכניעתה ללא קרב.

משימות ההתקפה במבצע חמץ חולקו בין שלוש חטיבות ההגנה ששהו במרחב: אלכסנדרוני, קרייתי וגבעתי.

בעוד ההגנה שוקדת על הכנת מבצע חמץ תקף ביום 25 באפריל 1948 כוח אצ"ל את יפו הערבית, ללא תיאום עם ההגנה. להתקפה קדמה הפגזה קשה של מרכז יפו ובעקבותיה החל מהלך הקרב המרכזי, שמטרתו הייתה ביתור שכונת מנשייה אשר השתרעה לאורך החוף בצפון יפו (כיום - שטח גן צ'רלס קלור בתל אביב) וניתוקה מהעיר.

אחרי הקרב במנשייה החלה ההגנה במבצע חמץ, והכוחות כבשו את הכפרים הערבים כמתוכנן.

הקרב במנשייה וכיבוש הכפרים במרחב שממזרח לתל אביב הכריעו את הכוחות הערבים ביפו, וראשי העיר מסרו את כניעתם למפקד ההגנה של תל אביב ב-13 במאי, לאחר נטישה של מרבית תושביה הערבים.

עם כיבוש יפו הוסר האיום הערבי על הדרך במבואות תל אביב, הדרך היוצאת לירושלים וליישובי הדרום. כמו כן, הגיעו לקיצם הקרבות שנערכו בגבולות יפו בחודשי המלחמה הראשונים.