טבריה

טבריה הייתה עיר מעורבת ערבית-יהודית במזרח הגליל, בעלת רוב קטן של אוכלוסייה יהודית. מנובמבר 1947 ועד תחילת חודש אפריל 1948, ערביי ויהודי טבריה ניסו לבלום מאבקים מזדמנים בין תושבי העיר, אף שנערכו מעת לעת מעשי אלימות והתנכלויות בין הצדדים. ב-8 באפריל הפסקת האש שסוכמה בין הצדדים פגה והחלו חילופי ירי, שנפתחו מעמדות ערביות על בתים וריכוזי תושבים יהודיים. נוכח ההסלמה, ההגנה החליטה להיערך לכיבוש העיר, וכוח מחטיבת גולני השתלט על הכפר נאסר א-דין וגבעת שיח' קדומי ממערב לעיר, ובכך חסם הגעת תגבורת ערבית מאזור נצרת, לוביה וטורען.

מה-16 באפריל החלה ההגנה בפעולות להשתלטות על העיר, שהושלמה כיומיים לאחר מכן. בשלב זה הבריטים עדיין היו בטבריה, וניסו לבלום הסלמה בין התושבים. בליל ה-17/16, פלוגה א' מהגדוד השלישי של הפלמ"ח סייעה להגנה על בתי היהודים בעיר העתיקה, ופוצצה עמדה ערבית בשם 'בית מחפוזה', ששלטה על הכביש הראשי. למחרת, בליל ה-18/17, בשעה 23:00 – החלה פעולה בהיקף רחב, שכללה כוחות פלוגתיים מהגדוד השלישי ומגדוד 12 (ברק) של חטיבת גולני. הכוחות תקפו עמדות וריכוזים ערביים בעיר העתיקה וברחוב הראשי של טבריה, והצליחו לתפוס את מלון טיבריאס בעיר [כיום 'אכסניית מיוחס']. חילופי האש נמשכו עד למחרת בבוקר בשעה 10:00. בשעה זו הוטל עוצר בריטי על העיר, לצורך פינוי התושבים הערביים, ומתוך חשש בריטי לטבח בערביי העיר. במהלך חילופי האש ב-17 באפריל נהרגו שני תושבי טבריה.

מקורות:

גורן, ת', "המלחמה על הערים המעורבות בצפון הארץ", בתוך: קדיש, א' (עורך), מלחמת העצמאות  תש"ח-תש"ט: עיון מחודש, א', רמת אפעל, 2004. עמ' 171-206.

עציוני, ב', אילן ושלח – דרך הקרבות של חטיבת גולני, תל-אביב, 1959.