בדרך לעימרה

עימארה [עומרה, כיום אורים] הייתה תחנת משטרה בריטית במערב הנגב, על תוואי הרכבת הבריטית בין רפיח לבאר שבע. בסמוך למשטרה הונח קו צינור המים המערבי, שהוביל מים מניר עם לגוש גבולות (מבטחים, נירים- דנגור, אורים וצאלים). החל מהימים הראשונים שלאחר החלטת החלוקה, צינור המים (המזרחי והמערבי) נפגע באופן תדיר ע"י ערבים מקומיים. בתחילת דצמבר, היקף החבלות בקטעי הצינור המרוחקים מהישובים ניתק את הספקת המים לחצרים וליישובי גוש גבולות.

ב-24 וב-25 לדצמבר תוקן קו הצינור המערבי, וחלק מהצינור, שפורק על ידי הבדווים המקומיים לאורך מאות מטרים, הורכב מחדש. משנסתיימו העבודות התברר שקו המים חובל שוב, והזרמת המים אינה אפשרית. למחרת, ב-26 בדצמבר יצא כוח מחלקתי לסייר לאורך הצינור ולתקן אותו. בעת הסיור, בקרבת משטרת עימארה, נפתחה אש על כוח הסיור, וזה החליט לרדוף אחר התוקפים. ההתקפה התבררה כקשה. ההסתערות נשברה, ותוך כדי חילופי האש החלו להיאסף באזור הקרב תושבים מקומיים רבים. הכוח התוקף, שחלק מלוחמיו נפצע ונהרג, התחפר במקום ונלחם. חלק מהפצועים פונו באחד הרכבים. הקרב הופסק לאחר התערבות של כוח שיטור בריטי, שלקח בשבי את לוחמי ההגנה. ניסיונות להעביר תגבורת ללוחמי ההגנה במהלך הקרב נבלמו ע"י הבריטים. בקרב זה נהרגו שלושה לוחמים [משה ברכר, אברהם חסן ויונה (יונצ'יק) גודני (שכנראה נפצע יום קודם באותן נסיבות)].

מקורות

ברזנר, ע', הנגב בהתיישבות ובלחימה: המאבק על הנגב 1948-1941, תל-אביב, 1994.