אודות הקרב
נבי דניאל היה אתר מקודש למוסלמים בקרבת כביש ירושלים - בית-לחם – גוש עציון (דרך חברון). בבוקר ה-27.3.48 יצאה שיירת אספקה ותגבורת לגוש עציון ללא תיאום מוקדם עם הצבא הבריטי. השיירה כללה ארבעים כלי רכב משוריינים להובלת משא ונוסעים בתוספת ארבעה אוטובוסים משוריינים להובלת פלוגה מגדוד "מכמש", להחלפת פלוגת החי"ש ששהתה בגוש עציון. ההנחה הייתה שבחזרה מהירה ניתן יהיה להפתיע את הכוחות הערביים באזור שכללו את אנשי ה'ג'יהד הקדוש'. אולם המשאיות התעכבו בהעמסה ועד שהשיירה החלה בחזרתה הוכנו על ידי הכוחות הערביים מחסומים לאורך הדרך. המחסומים והאש מצידי הדרך גרמו לעיכוב נוסף עד שהשיירה נתקעה במחסום אבנים גדול דרומית לבריכות שלמה, בקרבת נבי דניאל. משנכשל ניסיון לתגבר את הכוחות מכיוון ירושלים ניסתה השיירה להסתובב ולחזור לגוש עציון. אולם רק 11 מכוניות הצליחו לחזור לגוש כאשר הדרך נחסמה לשאר כלי הרכב על ידי משוריין שהתהפך.
בהדרגה רוכזו נוסעי השיירה בבית אבן בודד בצד הדרך בעוד לוחמי הפלמ"ח במשוריינים, בפיקוד מפקד מחלקת הליווי אריה טפר, מחפים עליהם כשהם יוצרים עם המשוריינים מתחם הגנה מסביב לבית. הקרב נמשך במשך הלילה ובשעות הבוקר למחרת כאשר הכוח הנצור מקבל סיוע מוגבל באספקה ובאש ממטוס קל של ההגנה. לבסוף, הכוח חולץ על ידי כוח בריטי בפיקודו של מג"ד דרום ירושלים שאחרי משא ומתן פינה את נוסעי השיירה ללא נשקם וללא כלי הרכב. חמישה עשר מנוסעי השיירה נהרגו ושבעים ושלושה נפצעו.
מקורות:
אביזוהר, מ', מוריה בירושלים בתש"ח: גדוד החי"ש הראשון בקרבות ירושלים, עמותת ותיקי גדוד "מוריה", הוצאת מחברות לספרות, 2002
לוי (לויצה), י', תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986.