בדרך לעטרות

נווה יעקב [כיום פסגת זאב צפון] ועטרות [כיום הכפר הערבי קלנדיה] היו שני ישובים מבודדים מצפון לירושלים, על כביש ירושלים - רמאללה. מתחילת מלחמת העצמאות התחבורה העברית לישובים אלו ספגה הטרדות תדירות, שהסבו הרוגים ופצועים. התנועה בכביש נחשבה למסוכנת וחייבה שימוש ברכבים משוריינים. שני הישובים היו תחת מצור של כנופיות מקומיות מכפרי הסביבה ורמאללה, שכלל גם התקפות מזדמנות על הישובים.

מתחילת אפריל כוחות המנדט הבריטי החלו לצמצם את נוכחותם בגזרת ירושלים ורמאללה, וב-10 במאי פינו את שדה התעופה עטרות. במקביל, הלגיון הערבי הפך לפעיל יותר. ב-18 באפריל אנשי עטרות הבחינו ברכב משוריין עברי, שהיה חלק משיירת נבי דניאל ונלקח שלל בידי הלגיון הערבי, עובר ליד הישוב. מגני המושבה ירו עליו ופגעו בו ובנוסעיו, בהם נמצא גם לוחם בריטי בלבוש אזרחי. בעקבות הירי, הוקם מחסום עם מוקשים על כביש לעטרות ונווה יעקב בסמוך לשועפט, וכוח של הלגיון הערבי תקף במשך כמה שעות את נווה יעקב. כשבוע לאחר מכן, ב-24 באפריל נערכה התקפה של הלגיון על עטרות.

מקורות:

אביזוהר, מ', מוריה בירושלים בתש"ח: גדוד החי"ש הראשון בקרבות ירושלים, לוד, 2002.

דנון, ר', "עטרות: מושב ראשון בהרי יהודה", בתוך: אריאל -כתב עת לידיעת ארץ ישראל 178-177, ירושלים, 2007.

לוי (לויצה), י', תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986.