אודות הקרב
נווה יעקב [כיום פסגת זאב צפון] ועטרות [כיום הכפר הערבי קלנדיה] היו שני ישובים מבודדים מצפון לירושלים, על כביש ירושלים - רמאללה. מתחילת מלחמת העצמאות התחבורה העברית לישובים אלו ספגה הטרדות תדירות, שהסבו הרוגים ופצועים. התנועה בכביש נחשבה למסוכנת, וחייבה שימוש ברכבים משוריינים. שני הישובים היו תחת מצור של כנופיות מקומיות בכפרי הסביבה וברמאללה, שכלל גם התקפות מזדמנות על הישובים.
בסוף חודש מרץ הוחלט לשלוח אספקה וחומרי ביצורים לעטרות בשיירה משוריינת. השיירה יצאה לדרכה על אף שהיה סביר מאוד שתותקף בדרך, וכללה שני רכבים משוריינים שאוישו בכיתת לוחמים ונהגים. השיירה יצאה מהר הצופים בשעה 12:00. בסמוך לכפר שועפט המשוריין המוביל נתקע במוקש, ולאחר מכן הותקף בירי ממארב ערבי. המשוריין השני ניסה להמשיך בדרכו צפונה אך עלה באש והושמד לאחר שנזרק עליו בקבוק תבערה. עם פרוץ הקרב, החלו להתאסף בקרבת המשוריינים כפריים רבים שהצטרפו למתקפה, והירי על המשוריין הנותר גבר. הקרב הופסק לבסוף ע"י כוח בריטי שעבר בדרך וגרש את האספסוף. באותה עת כל נוסעי המשוריין הראשון נהרגו, וכל נוסעי המשוריין השני נפצעו, וחלקם נהרגו, ונותרו ללא תחמושת. הנוסעים חולצו לאחר שמסרו את נשקם לערבים. במהלך הקרב נהרגו 14 איש ותשעה נפצעו. בין ההרוגים היה מפקד השיירה, אליהו פינקשלטיין.
מקורות:
אביזוהר, מ', מוריה בירושלים בתש"ח: גדוד החי"ש הראשון בקרבות ירושלים, לוד, 2002.
דנון, ר', "עטרות: מושב ראשון בהרי יהודה", בתוך: אריאל -כתב עת לידיעת ארץ ישראל 178-177, ירושלים, 2007.
לוי (לויצה), י', תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986.