אודות הקרב
בית חרושת 'היוצק' ובית החרושת 'ספירט' היו שני מפעלים בבעלות יהודית [כיום באזור מחלף חולון] שחצצו בין שכונות העיר הערבית יפו, אבו כביר ו(תל) א-ריש, במערב לבין בית הספר מקווה ישראל במזרח. שני בתי החרושת שלטו על הכביש המוביל אל יפו מירושלים, והיו פעילים עד סוף דצמבר 1947. מרגע נטישתם, בתי החרושת הפכו להיות עמדות עבריות, ואוישו בלוחמי הגנה מזוינים.
בתי החרושת הוטרדו באופן תדיר מהשכונות הערבית, וב- 20 בינואר כוחות ערביים ניסו להשתלט עליהם ולפוצץ אותם. בתי החרושת שימשו מספר פעמים לירי על תחבורה ערבית, ועוררו מעורבות של כוח שיטור בריטי, שהיה ערב לביטחון הדרך מיפו לירושלים. אף שהבריטים התירו את נוכחות העמדות, הם פוצצו את הקומה התחתונה של 'היוצק', וערכו סריקות מזדמנות להחרמת כלי נשק.
לפנות בוקר ה-28 בפברואר נערכה התקפה ערבית על שני בתי החרושת, שבמהלכה לוחמי ההגנה נסוגו ו'היוצק' עבר לשליטה ערבית, להגנה היו שלושה פצועים. בשעה 8:00 בבוקר אורגנה התקפת נגד ובית חרושת היוצק חזר לידיים עבריות. מתקפה זו על בתי החרושת הייתה מתואמת עם הטרדה במקביל של יעדים עבריים נוספים בקרבת יפו באותו היום. התקפה נוספת על בתי החרושת נערכה למחרת.
מקורות:
אוליצקי, י', ממאורעות למלחמה: פרקים בתולדות ההגנה על תל-אביב, תל-אביב, 1951.
איילון, א', חטיבת ,,גבעתי" במלחמת הקוממיות, תל-אביב, 1959