אודות הקרב
הכפר הערבי בּית גִ'בּרִין [כיום קיבוץ בית גוברין] מצוי בחבל לכיש, בסמוך לצומת הכבישים מג'דל [אשקלון] – חברון ובית ג'ברין – שער הגיא. עם פלישת הצבא המצרי במאי 1948, המצרים תפסו את הכפר ובניין המשטרה הבריטי מדרום מערב לכפר, והתבססו בהם. לקראת כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, צה"ל יזם את מבצע 'מוות לפולש', שנועד לתפוס חזקה במערך המצרי לקראת פריצת הדרך לנגב, ולחסום את התנועה המצרית על כביש מג'דל--חברון. במקביל לפעולות חטיבת גבעתי באזור בית עפא, חתה וקרתיא, הוטל על גדוד 51 של חטיבת גבעתי להטריד את המערך המצרי באזור בית ג'ברין ופלוג'ה, ולמנוע מעבר תגבורת מצרית מערבה. בתוך כך, פלוגה ד', בפיקודו של אברהם פרדקין, נשלחה לתקוף את הכפר ובניין המשטרה בליל ה – 18/17 ביולי.
על בניין המשטרה תוכננה התקפה של שתי מחלקות משני כיוונים, כשאות הפתיחה להתקפה היה ירי ממטול 'פיאט' לעבר בניין המשטרה. אחת מהמחלקות תפסה עמדות ירי והמתינה לירי ה'פיאט', אך משזה לא נורה, החלה לירות לעבר בניין המשטרה באש מקלעים ומרגמות, ולהחליף אש עם האויב במשטרה. מחלקה זו המשיכה בירי עד שאזלה התחמושת ונסוגה, יתר הפלוגה נסוג עם שחר. בדיעבד התברר שירי ה'פיאט', הסימן המוסכם, לא פעל כנדרש כיוון שלא הוכנסו מרעומים לפצצות המטול.
מקורות
איילון, א', חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, תל-אביב, 1963.
עדויות מהקרב
עדות פרץ חורשתני,
מפקד מחלקה בפלוגה ד' בגדוד 51 של חטיבת גבעתי:
קרבנו למשטרה מכיוון צפון-מערב ותפשנו עמדות על גבעה מסולעת, במרחק של 200 בערך מן הבניין. בדקות הראשונות לא הצליח האוייב לגלותנו והשיב אש בכיוון לא נכון. כאשר נתגלינו בסופו של דבר, החל האוייב לכסות את עמדותינו באש מרגמות "3 ונשק קל. החלטתי להניע את המחלקה מזרחה, לעמדות חדשות. ומשאזלה תחמושתינו לגמרי, החלטתי על נסיגה מבלי לחכות לשאר הכוח...
(מתוך: איילון, א', חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, תל-אביב, 1963. עמ' 326)