סדום

מפעל האשלג, בסמוך לים המלח, היה מפעל בבעלות יהודית בריטית, בה עבדו כ-410 מאנשי הישוב. בסמוך למפעל היה מחנה העובדים 'סדום', בו גרו מרבית העובדים ובני משפחותיהם. על פי הצעת החלוקה המפעל והמחנה נכללו בשטח המדינה הערבית. מתחילת מלחמת העצמאות התנהל משא ומתן בין מנהל חברת האשלג, משה נובומייבסקי, לבין השלטונות הירדניים, על אבטחת המפעל והישוב הצמוד לו. זאת לאחר שבסוף אפריל המפעל הפסיק את פעולתו ומחנה העובדים נותר נצור בשטח ערבי, רחוק מאוד מכל ישוב עברי אחר.

באמצע מאי, נוכח ריבוי הקרבות בין ההגנה ללגיון הערבי, פונו חלק מהילדים והנשים ממחנה העובדים סדום. במקביל, תקריות אלימות עם ערביי האזור, הביאו ליוזמה התקפית מצד מגני סדום. בתוך כך ב-1 ביוני נערכה התקפה ע"י פלוגה מאנשי סדום על משטרת צאפי, שאוישה בחיילי לגיון. כתגובה לכך, ב-6 ביוני החלה הפגזה ירדנית על סדום, בה נהרגו שני תושבים ומספר תושבים נפצעו.

סדום נותרה נצורה עד מבצע 'לוט' בנובמבר 1948.

מקורות

גלעדי, י', חיים חדשים לים המלח, ירושלים, 1998.