בלימת הצבא המצרי במישור החוף הדרומי, גזרת הציר הפנימי

אשכול זה כולל את הקרבות בשלב בלימת הפלישה בגזרת הציר הפנימי של מישור החוף הדרומי, נגד צבא מצרים.

בשלב הקודם של המלחמה נערך בגזרה זאת מבצע ברק.

קרבות נוספים לבלימת הצבא המצרי נערכו בשתי גזרות נוספות שרוכזו בנפרד:
קרבות בציר החוף (כיום כביש 4 בין רפיח לאשדוד).
קרבות בציר הפנימי של צפון הנגב, לארוך הכבישים בין גדרה לניצנה (כיום כבישים 232, 25 ו-40).

מישור החוף הדרומי השתרע, במונחים הצבאיים של מלחמת העצמאות, בין כביש תל אביב ירושלים (כיום כביש 44) בצפון לכביש שבין מג'דל (כיום - אשקלון) לבית ג'וברין בדרום (כיום כביש 35). המרחב היה באחריות חטיבת גבעתי. 

חיל המשלוח של צבא מצרים פלש לישראל מאזור רפיח מיד לאחר סיום המנדט הבריטי, ומגמתו המרכזית הייתה להתקדם צפונה לאורך כביש החוף (כיום כביש 4). הכוח נבנה בהדרגה וכלל בשיאו שתי חטיבות ובהן שלושה גדודי חיל רגלים סדירים, ארבעה גדודי מילואים שאחד מהם הוא גדוד שריוניות, וגדוד תותחי שדה. 

מרבית חיל המשלוח המצרי התקדם לאורף החוף דרך עזה, מג'דל (כיום - אשקלון) ועד אסדוד (כיום - תל אשדוד), שם עצר. גדוד נוסף התקדם בציר הנגב הפנימי לבאר שבע ומשם לחברון ולבית לחם. גדוד זה לחם נגד צה"ל ברמת רחל שמדרום לירושלים.

לאחר שעצר בהתקדמותו לאורך החוף החל הצבא המצרי להשתלט על שטחים בכיוון מזרח, לאורך כביש הרוחב בין מג'דל (אשקלון) לבית ג'וברין (כיום כביש 35). מגמתו הייתה ליצור רצף שליטה בין החוף להר חברון, ובכך לנתק את הנגב משאר השטח שיועד למדינה היהודית על פי תכנית החלוקה.

בשלב בלימת הפלישה הצליחה חטיבת גבעתי לכבוש כפרים ערבים שנותרו במישור החוף, בהם יבנה וסוופיר (כיום - מרכז שפירא). כמו כן הצליחה החטיבה להגן על קיבוץ נגבה מול שתי התקפות של הצבא המצרי. עם זאת, לא הצליחה החטיבה לכבוש את משטרת עיראק סוידן (כיום - מצודת יואב) החולשת על כביש הרוחב (כיום - כביש 35) והמצרים שלטו בכביש זה.

המרחב שבין מג'דל לבית ג'וברין, שנותר בשליטת הצבא המצרי, נקרא בשם רצועת הניתוק. בהמשך המלחמה, בשלב קרבות עשרת הימים, התחדשו הקרבות במסגרת מבצע אנ-פאר ומבצע מוות לפולש.