גוש עציון, המנזר

גוש עציון היה קבוצה של ארבעה ישובים יהודיים (כפר עציון, עין צורים, רבדים ומשואות יצחק) בלב שטח ערבי מדרום לירושלים. הגוש היה במרחק כ-18 ק"מ מחברון ו-8 ק"מ מבית לחם. מתחילת מלחמת העצמאות גוש הישובים היה תחת מצור, ונזקק למשלוח שיירות ממוגנות של אספקה, תחמושת ותגבורת לוחמים. מתחילת אפריל הלגיון הערבי החל להיות מעורב באבטחת כביש חברון- בית לחם. ההגנה חששה מהתקפות של הלגיון על הגוש, אך יזמה פעולות כנגד התחבורה העברית בעקבות התנכלות לשיירות האספקה העבריות, ואלו התפתחו לימי קרב עם הלגיון. בפרט, בסוף אפריל ותחילת מאי לוחמי גוש עציון הצליחו לפגוע מספר פעמים בתחבורה ערבית וכוחות לגיון על הכביש, הצלחה זו עוררה מתקפה מאורגנת של הלגיון על הגוש.

ב-8:00 בבוקר ה-4 במאי נפתחה מתקפה על המנזר הרוסי והגבעה הרוסית, בדרום מזרח הגוש. ההתקפה החלה בהפגזה שיטתית לעבר עמדות המגנים, שעקבה התקפה קרקעית לאחר כשעה. נסיון לתגבר את עמדת המנזר בכיתת לוחמים לא הועיל, ולא היה ניתן לפנות את מרבית הפצועים וההרוגים. נוכח האש החזקה והתקדמות לוחמים ערבים רבים, הורה מפקד המנזר, אברהם טריינין (טמיר) על נסיגה, וסמוך לשעה 10:00 המנזר נפל. יעד נוסף שהותקף במקביל היה בחרבת סאוויר [גבעת החי"ש]. בשעה 9:00 הגבעה הופגזה ובשעות אחר הצהריים נערך ניסיון ערבי לתפוס אותה באמצעות שישה משוריינים. המגנים הצליחו לשבור את המתקפה, כשהתוקפים היו במרחק כ-50 מטר מהיעד. 

התקפה נוספת נערכה מדרום לכפר עציון, באזור עמק ברכות. בשעה 10:00 החלה הפגזה על עמדות המגנים ובעקבותיה נערכה התקפה של כשתי פלוגות רגלים בסיוע שריוניות. הערבים השתלטו על 'גבעת המוכתר' [כיום יער עציון] ונבלמו בשדה המוקשים ההיקפי של כפר עציון. המנזר הרוסי נותר בידי הערבים עד שעות ערב, ואז ננטש. במהלך יום הקרב נהרגו תריסר ממגני הגוש ועשרים ושבעה נפצעו. כמות התחמושת שנותרה בגוש הייתה קטנה, וכלל הביצורים הוכחו כבלתי יעלים מול ארטילריה ואש תותחי השריוניות.

מקורות:

גל-גלנדאור, ש', גוש עציון במלחמת העצמאות: 27.11.1947-14.5.1948 ט"ז כסלו – ה' אייר תש"ח, הוצאת המחבר, 2008.

לוי (לויצה), י', תשעה קבין: קרבות ירושלים במלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986.

קנוהל, ד' (עורך), גוש עציון במלחמתו, ירושלים, 1957.