אודות הקרב
נווה יעקב [כיום פסגת זאב צפון] ועטרות [כיום הכפר הערבי קלנדיה] היו שני ישובים מבודדים מצפון לירושלים, על כביש ירושלים - רמאללה. מתחילת מלחמת העצמאות התחבורה העברית לישובים אלו ספגה הטרדות תדירות, שהסבו הרוגים ופצועים. התנועה בכביש נחשבה למסוכנת, וחייבה שימוש ברכבים משוריינים. שני הישובים היו תחת מצור של כנופיות מקומיות מכפרי הסביבה ורמאללה, שכלל גם התקפות מזדמנות על הישובים.
מתחילת אפריל כוחות המנדט הבריטי החלו לצמצם את נוכחותם בגזרת ירושלים ורמאללה, וב-10 במאי פינו את שדה התעופה עטרות. במקביל, הלגיון הערבי הפך לפעיל יותר. בתחילת אפריל הפגיז את נווה יעקב, וב-24 באפריל עטרות הותקפה. ב-14 במאי עיקר הלגיון הערבי חצה את הירדן ופלש לא"י, באותו יום החלה התקפה נוספת עזה על עטרות, יומיים לאחר נפילת גוש עציון. מחשש לנפילת עטרות, התקבלה הוראה לפינוי התושבים לנווה יעקב. בתי הישוב מוקשו והישוב ננטש אור לבוקר ה-15 במאי. לימים, על חורבות הישוב קם הכפר הערבי קלנדיה.
מקורות:
אביזוהר, מ', מוריה בירושלים בתש"ח: גדוד החי"ש הראשון בקרבות ירושלים, לוד, 2002.
דנון, ר', "עטרות: מושב ראשון בהרי יהודה", בתוך: אריאל -כתב עת לידיעת ארץ ישראל 178-177, ירושלים, 2007.
לוי (לויצה), י', תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986.
עדויות מהקרב
עדות שמוליק הרם,
מפקד עטרות
הוראת הפינוי התקבלה בהפתעה גמורה [...] בהתייעצות עם חברי המושב ניתנה הוראה להשאיר אורות דולקים ברפתות ובבתים כדי שייווצר רושם שהשגרה ממשיכה כרגיל [...] לאחר שהמתפנים מעטרות הגיעו לנווה-יעקב, הם הביטו צפונה למקום ממנו יצאו לפני זמן לא רב וראו כיצד עטרות עולה באש ונבזזת על ידי ערביי הסביבה. הם שהו בנווה-יעקב עוד יומיים והשתתפו בהגנת המקום. תוך כדי כך ספגו אבדות נוספות.
(מתוך: http://www.ladereh.com/BRPortal/br/P102.jsp?arc=167919)