טבריה וגליל תחתון מזרחי בשלב נטילת היוזמה

באשכול זה כונסו הקרבות שהתחוללו בטבריה ובסביבתה בשלב נטילת היוזמה.

בחודש אפריל 1948 החלו הבריטים לפנות את כוחותיהם ממרחב הגליל המזרחי, לקראת מועד סיום המנדט הבריטי. במקביל להתפנות הבריטים החל ארגון ההגנה בפעולות שנועדו להבטיח שליטה יהודית בנקודות המשטרה ובמחנות הצבא ולהכריע את השליטה במרחבי הארץ.

במרחב הגליל התחתון המזרחי יזם הצד היהודי קרבות בשני מוקדים: בטבריה ובסג'רה.

טבריה הייתה אחת הערים המעורבות, שבהן חיו יהודים וערבים יחד. במהלך חודשי המלחמה הראשונים הצליחה ועדת הפיוס, שחברו בה נכבדי העיר היהודים והערבים, לשמור על שקט יחסי, בחסות מפקד הכוח הצבאי הבריטי שחנה בעיר. לקראת פינוי הצבא הבריטי התדרדר מצב הביטחון בעיר, ורבו מעשי האיבה בין הצדדים. לצד היהודי היה יתרון טופוגרפי, שכן השכונות היהודיות היו במעלה ההר, מעל העיר העתיקה שרוב תושביה היו ערבים. כמו כן, רמת הארגון של הכוח הצבאי היהודי, בפיקוד חטיבת גולני, עלתה על רמת הארגון על הצד הערבי. בקרב ההכרעה נכבשה העיר העתיקה בטבריה. לאחר כניעתם החליטו תושבי טבריה הערבים להתפנות מהעיר בחסות הצבא הבריטי. היה זה תקדים במלחמת העצמאות, אשר השפיע על החלטות הערבים בדבר התפנות מצפת ומחיפה בשבועות הבאים.

סג'רה (כיום - אילניה) ולוביה (כיום - יער לביא) שכנו בקרבת צומת הדרכים המרכזית בגליל התחתון המזרחי (כיום - צומת גולני). דרכים אלה שימשו את הכוחות הערבים ואת יחידות צבא ההצלה, צבא של מתנדבים מארצות ערב, בשטח הגליל שהיה בשליטתם. בראשית חודש מאי תקפו כוחות מחטיבת גולני את סג'רה ואת ריכוז הבדואים משבט ערב א-זבח מדרום לסג'רה. שבוע מאוחר יותר נתפסו כמה נקודות יישוב ערביות במרחב שממזרח לכפר תבור.

קרבות נוספים נערכו באותה תקופה בנקודות שולטות סביב הכנרת: צמח, אל חמה (חמת גדר), נוקייב (צפון-מזרח הכנרת) ומג'דל (מגדל).

קרבות בגזרת טבריה והגליל התחתון המזרחי החלו כבר בחודשי המלחמה הראשונים.

בשלב הבא של המלחמה, שלב בלימת הפלישה, נמשכו הקרבות בגזרת סג'רה (צומת גולני).