בית חרושת היוצק

בית חרושת 'היוצק' ובית החרושת 'ספירט' היו שני מפעלים בבעלות יהודית [כיום באזור מחלף חולון] שחצצו בין שכונות העיר הערבית יפו, אבו כביר ו(תל) א-ריש, במערב לבין בית הספר מקווה ישראל במזרח. שני בתי החרושת שלטו על הכביש המוביל אל יפו מירושלים, והיו פעילים עד סוף דצמבר 1947. מרגע נטישתם, בתי החרושת הפכו להיות עמדות עבריות, ואוישו בלוחמי הגנה מזוינים. בתי החרושת הוטרדו באופן תדיר מהשכונות הערבית, ושימשו מספר פעמים לירי על תחבורה ערבית. פעילות זו עוררה מעורבות של כוח שיטור בריטי, שהיה ערב לביטחון הדרך מיפו לירושלים. אף שהבריטים התירו את קיום העמדות, הם פוצצו את הקומה התחתונה של 'היוצק', וערכו סריקות מזדמנות להחרמת כלי נשק. ב-28 בפברואר נערכה התקפה ערבית על שני בתי החרושת, ולזמן קצר עמדת 'היוצק' נפלה, ולאחר מכן נכבשה מחדש.

למחרת, בבוקר ה-29 בפברואר, פוצצה רכבת בריטית בסמוך לרחובות ע"י ארגון לח"י, ו-28 חיילים בריטים נהרגו. אירוע זה הוביל לתגובה בריטית נוקשה. אחר הצהריים, בשעה 16:10, התהפכה משאית ערבית בסמוך לבתי החרושת, ונפתחה אש על העמדות משכונת אבו כביר. בעקבות שני אירועים אלו הבריטים השתלטו על שתי העמדות והחרימו את הנשק שמצאו בהם. במקביל המשיך הירי מיפו לעבר העמדות ולוחמי ההגנה נאלצו לסגת לעבר מקווה ישראל. שתי העמדות עברו לידי הערבים, ובמהלך הנסיגה מ'היוצק' נפתחה אש על הנסוגים, שלא היו חמושים, ותשעה נהרגו. הרוג נוסף, מרדכי אריה בר בכר, נתפס בחיים, עונה ונרצח כעבור שלושה ימים. בתום יום הקרב שתי העמדות נותרו בידיים ערביות, ולמחרת הושמדו.

 מקורות:

אוליצקי, י', ממאורעות למלחמה: פרקים בתולדות ההגנה על תל-אביב, תל-אביב, 1951.

איילון, א', חטיבת ,,גבעתי" במלחמת הקוממיות, תל-אביב, 195