שער הגיא

שער הגיא הוא פתח הכניסה הצר לגיא, המחבר בין השפלה והרי יהודה, בו עוברת הדרך הראשית לירושלים [כיום כביש 1]. מתחילת מלחמת העצמאות, הכביש באזור זה היה נתון למארבים רבים מההרים הסמוכים, חסימות צירים, מיקוש והטרדות מזדמנות, שהקשו מאוד על התחבורה העברית לעיר. כל זאת על אף שאבטחת ציר התנועה הייתה באחריות שלטון המנדט הבריטי בא"י.

בתחילת דצמבר 1947 הועברה האחריות על הדרך לירושלים לידי הפלמ"ח. התנועה לעיר נקבעה בשיירות מאובטחות והוחלט להקים יחידות לאבטחת הכביש שתבצענה סריקות ופשיטות על בסיסי ההתקפה של הערבים לאורך הדרך. יחידות אלו, שנקראו 'הפורמנים' או 'זהבי', הוצבו בחולדה, רחובות וקריית ענבים. לצורך אבטחת הכביש יחידות הפלמ"ח נסעו באופן מזדמן לאורך הכביש, אך לא היה בידיהם נשק רב או מכשירי קשר, ועל-כן לא יכלו להזהיר מפני מארבים.  

ב- 19 בדצמבר 1947, בשעה 9:00 נתקלה יחידת אבטחה במארב ערבי סמוך לשער הגיא. הודעה על ההיתקלות נשלחה מיד לקריית-ענבים, באמצעות יונת דואר. כעבור שעה וחצי הגיעה לבסיס יונת דואר נוספת, שנשאה בקשה לתגבורת מידית. שתי כיתות תגבורת אורגנו מיד, אך נפילת החשמל והטלפון לא אפשרו להעביר את ההודעה ולמצוא כלי רכב על מנת להגיע לנקודת ההיתקלות. מחסור חמור באמצעים ובלוחמים הפך את פעולות האבטחה המצומצמות לחסרות תועלת, ותנועת הרכבים בכביש לירושלים הותקפה עשרות רבות של פעמים בחודשים שלאחר מכן.

מקורות:

איילון, א', חטיבת ,,גבעתי" במלחמת הקוממיות, תל-אביב, 1959.

לוי (לויצה), י', תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, תל-אביב, 1986.